האסוציאציה שלי לט"ו בשבט היא השיר היפהפה של פרנסיס קאברל, "העץ עומד להיכרת", מתוך האלבום הנהדר (מאז כבר יצאו עוד כמה נהדרים) Samedi soir sur la terre, "שבת בערב על פני האדמה".
רציתי להסביר שהיחס של קאברל אל הטבע, והמצוקה שלו לנוכח העירוניות המתועשת והמנוכרת הם חלק מתפיסתו הרומנטית, אבל בעצם הוא לא צריך הסברים, צריך רק להקשיב לו. תרגמתי את המילים תרגום מהיר, בלי יומרות אמנותיות, כדי שתבינו :)
כאן שומעים את השיר אחרי כמה שניות פרסומת:
http://www.chartsinfrance.net/Francis-Cabrel/id-102452042.html
והמילים:
העץ עומד להיכרת/ פרנסיס קאברל
העץ עומד להיכרת
הענפים מלכלכים את הקירות
לא יישאר ממנו זכר
האדון רוצה להחנות את מכוניתו
אנחנו שרטנו אותו
בשביל לצייר חצים ולבבות
אבל העץ עומד להיכרת
העולם מסב את מבטו
העץ עומד להיכרת
יהיה יותר מקום בצומת
האדם החליט
והאדם הוא החזק יותר תמיד
זה לא מסובך
זה לא יגזול הרבה מזמנו
למוטט את הכול
את העץ והציפורים בתוכו
אבל הרבה אנשים תפסו מחסה בצילו
והרבה עדיין תופסים
תמיד רכון מעלינו בגשמי
זלעפות
חיי עץ, לישון בחוץ
העץ עומד להיכרת
האדם רוצה לאמוד את כוחו
והאדם החליט
הלהב כבר מונף
על הגזע
אבל
הרבה אנשים תפסו מחסה בצילו...
העץ
עומד להיכרת
הם
כבר מחלקים אותו ביניהם
אין
על מה להצטער
זו
רק חתיכת קרש
פיסת
יער
שהתקרבה
יותר מדי לבתים
ובעוד
אנחנו עומדים ומדברים
העץ
כבר נכרת ודי
אבל
הרבה אנשים תפסו מחסה בצילו
והרבה
עדיין תופסים
תמיד
רכון עלינו בגשמי זלעפות
ודאי
ראית תהלוכות של שיכורים,
סערות,
כוכבי שביט
וכל
אותם לילות החורף
כשירדו
גשמי זלעפות
חיי
עץ, לישון בחוץ
לאבד
את הצפון,
לישון
בחוץ
ועוד קאברלים בבלוג:
השיר הזה ממחיש את הקשר בין עצים לרומנטיקה אצל קאברל: השמלה והסולם
ועוד שיר על אהבה בצל העצים ששובר לי את הלב מופיע בפוסט הזה
ובלי עצים, ישנם
הדיו של עינייך
שיחת לב אל לב
שתוכם רצוף אהבה :)
וכיוון שכל זה היה די תרבותי מצדי, רציתי לציין גם שאני מועמדת בתחרות 'גולדן בלוג' בקטגוריה של בלוג תרבות. ותודה למי שהצביע בשבילי, זה עושה הרגשה טובה בלב :)
