אם נושבת רוח חזקה בחליל הוא ישמיע קול, אבל חוכמת החלילן היא להניח
אצבעות ולבחור צלילים, להפוך את ההתנשבות הזאת למנגינה, להשליט בה סדר. רעש הופך
ליופי והחליל מוחזק, פחות חשוף.
הבוקר שמעתי את השיר הזה – הנה להקשיב, פה פה, עכשיו.
הרעיש אותי קצת. שיר כל כך יפה, מה עושים?!
איאן אנדרסון יודע לנסח את ההזמנה לקפה בצורה שאין לעמוד בפניה:
Hours last
forever in the Calliandra shade.
Conversation going
nowhere and yet, everywhere.
Kick off those sad
shoes and let the bare toes tingle.
Slip off the
shoulder strap: loosen the thick black hair.
והוא יודע לתאר בצורה מבריקה את הנוף העירוני בן זמננו:
Electric
afternoon and shrill cellphones are mating.
הפסקת קפה של יופי רגע לפני ימים של רוח חזקה.
והנה קליאנדרה.
