כמה מילים על השיר שמרעיש אותי בזמן האחרון, Secret
Room של theAngelcy:
https://www.youtube.com/watch?v=jNb9_YBSqnM
(כאן בביצוע מושלם וחשוף של כותב השיר רותם בר אור לבדו)
If you want my soul, take my body,
and if you want my body, take my soul,
take it all.
I'd love to go inside your secret room,
break down your mirrors and your statues,
hear you scream your love,
there's nothing else above a human heart
to win or lose,
there's nothing else out there to choose.
If you want my future, take my painful memories,
if you want my beauty, take my disease,
and if you want my passion, take my violence,
if you want to be with me, take my loneliness,
take it all.
If you want to see me, take a real good look,
let your eyes shine a light on my dark side.
Can you take it,
can you take me,
can you take all of me,
take it all.
השיר הזה נובע ממקום עמוק כל כך ונוגע במקום עמוק כל כך שכמעט לא כדאי
לדבר עליו ולנתח אותו. ובכל זאת משהו. לא על העיקר, לא על הבקשה לאהבה וקבלה
טוטאלית שגואלת את הניגודים המדומים. אלא משהו תרבותי. השיר נכתב באנגלית ויש בו
ניחוח בלוזי ישן לא ישראלי בכלל, אבל המילים בכל זאת צומחות מתוך רבדים תרבותיים
(קדומים גם כן) שלנו. לי החדר הסודי הזכיר את קודש הקודשים. והדובר רוצה לנתץ את
המראות ואת הפסלים – לי זה הזכיר את אברהם בדרך למונותיאיזם, אבל כמו עמיחי שכתב
"אין מלאכים אחרים" מדגיש רותם בר אור: There's
nothing else above a human heart.
משונה אולי, אבל הרגשתי מין שמחה וגאווה שהדבר היפה הזה צמח מתוך
התרבות שגם אני שייכת אליה.
