השיר הכי מפורסם של קרלי סיימון (אם כי לאו דווקא היפה שבהם) קנה לו את עולמו אולי בזכות הפרדוקס שבשורה You're so vain, you prob'ly think this song is about you, ואולי בזכות הסקרנות העצומה של הציבור לדעת על מי השיר (וורן ביטי, מיק ג'אגר וג'יימס טיילור הם אכן מועמדים מעניינים). סיימון הלכה עם זה ושמרה את הסוד (וגילתה אותו רק למיליונר אחד ששילם לה תמורת זה הרבה מאוד כסף).
לדעתי השיר הוא לא על אף אחד מהם. מניסיוני שלי בכתיבה, שיר או סיפור נולד כשחוויה עכשווית פוגשת חוויות מהעבר ומתמזגת אתן; כשהאינטראקציה עם מישהו בהווה מזכירה אינטראקציות קודמות ומשתלבת בהן לבלי הפרד. לכן תמיד קשה לומר על מי הסיפור או השיר. אני נתלית גם באילן גדול: פרויד כתב דברים דומים מאוד על מנגנון היצירה במאמר "המשורר וההזיה".
* * *
ואפשר גם כזה: "אתה כל כך אגוצנטרי, לא היית מעלה על דעתך שהשיר הזה עליך".
* * *
ואם כבר קרלי סיימון, הנה קטע כל כך חכם ורגיש משיר אחר, לא מאוד מוכר - The Reason:
The reason
I didn't kiss you last night
I didn't kiss you
Cause I was afraid I might like it too much
And if I liked you too much
I'd be afraid
That I'd give you a present
And if I gave you a gift
Then you might give me a gift
And then I'd be afraid
That I wouldn't like it
