הם פסעו על השטיח החום יחדיו וטיפסו במדרגות אל הקומה העליונה, קומתה של המנהלת, שם נעשה השטיח אדום ורך ולדורי התחשק להוריד את נעליה ולחוש אותו ממש. הם פסעו במסדרון אל דלתה של המנהלת שהייתה פתוחה כדי סדק, והחליפו ביניהם מבט חיישני לפני שאלכס העז להרים את ידו ולהקיש שתי נקישות.
"יבוא," אמרה המנהלת ואלכס פתח את הדלת אל חדר ארוך, שבקצהו שולחן גדול ומאחורי השולחן יושבת המנהלת, לבושה חליפה אדומה, רזה, האור הצהבהב חופף על שערה הקלוש ומשקפיה צובטים את מורד אפה. דורי לא זכרה אם בכלל ראתה כבר פעם את המנהלת פנים אל פנים, וכעת השתאתה לניחוח הבושם הזר לה ולציפורניים הצבועות לַק אדום, שחלקים ממנו התקלפו כבר.
"אלכסנדר," פתחה בקול חרישי ונעים, שאף הוא הפתיע את דורי. "אמך מציעה לארח אותך ואת דורית לתקופה של שבוע. היא מוכנה לקבל עליה את האחריות לדורית. מצדי אין מניעה."
"דורית," הישירה לפתע מבט אל עיניה של דורי מעל למשקפיים, "אני כמובן מצפה ממך להתנהגות טובה שתצדיק את האמון שגברת וְקוּסנָה נותנת בך."
דורי השפילה את עיניה והרגישה לפתע פתאום אשמה עד מאוד בלי לדעת במה, אך כשהרימה את מבטה מצאה בעיני המנהלת חיוך טוב.
באותו לילה לא הצליחה להירדם. היא לא זכרה שאי פעם נדדה שנתה: השינה הייתה המפלט שלה, הסם, התענוג. אמנם מאז השיבה את הדגל כבר לא אפפה אותה השינה כל יום כשמיכה עבה וכבדה, אך תמיד כשנכנסה למיטה ועצמה את עיניה הייתה זו מחבקת ומערסלת אותה עד הבוקר.
אבל הלילה ירדה עליה ערנות משונה, כמו צמרמורת קור לאורך עמוד השדרה. מחשבותיה דהרו, רקדו סביב הלא נודע הזה שהוא ביתו של אלכס, אמו של אלכס, ניסו להבקיע אליו ולצור לו צורה. שוב ושוב חששה שהצמרמורת תהפוך למחלה, שהיא תתעורר בבוקר חלשה ודוויה ולא תוכל לנסוע, ואלכס רק יצמיד שפתיים קרירות למצחה החם וילך לו ואז יישארו רק הפנימייה החוּמה-צהבהבה ויותם והכלב. שוב ושוב אמרה לעצמה שאם תישן היטב הלילה, יגדלו הסיכויים שתרגיש טוב בבוקר, ונזפה בעצמה בבהלה שהיא עוד לא נרדמת. אבל כשעלה הבוקר זינקה ממיטתה רעננה, אף שנדמה היה לה שישנה רק שעה.
היא קמה, ניגשה לחדר הרחצה, צחצחה שיניים והסתרקה ואספה את שערה בתסרוקת שהיא קראה לה "קוקו בלוף" וכולם קראו לה "קוקו שקר", בגומייה היפה, למרות שזו לא מיטיבה להחזיק את השיער, ופניה בראי נראו לה חיוורות ונפוחות, אבל היא לא ידעה מה לעשות בנדון. היא שבה אל חדרה, ארזה מעט בגדים בילקוטה (לאחר שהוציאה ממנו את ספרי הלימוד וערכה אותם על המדף שלה), וכשסיימה ועמדה מוכנה כבר דפק אלכס על דלת החדר ועמד בפתח, תיקו על כתפו, ולדורי היה נדמה שהוא נראה יותר גבוה, חיוכו יותר בוטח, ולפתע עלה בדעתה שהוא יפה תואר. לראשונה הייתה נבוכה בחברתו של אלכס, והשפילה את עיניה כשחלפה על פניו. לראשונה התכופף ונשק לה על לחייה לפני שלחש לה "בּוֹ טוב".