זה שיר ישן, (מלפני שבע שנים!) אבל הפוסט האחרון של קרוסלה החזיר אותי אליו.
יופיו
1.
כשאני לבד אני פשוט
לבד.
כשהוא לבד זוהי בדידות
מזהרת.
2.
כשראיתי אותו, חשבתי
שהוא מכיר את הדרך
אל הגן האבוד
של ילדותי.
הלכתי אחריו
אולי יתגלה לי דבר.
3.
ויופיו
כמו בבוקר אחרי הניתוח
כשמתעוררים
ופתאום הכאב מפתיע
בחדותו, בעוצמתו,
ואין מה לעשות,
כך כאב האובדן.
