על ג'וני מיטשל - לבקשת לילה

נורא מוזר: אני לא מצליחה להיזכר איך התוודעתי לג'וני. כאילו תמיד הייתה. אבל היא לא הייתה תמיד - לא שמעתי אותה בנעוריי. אני חושבת ששמעתי הרבה המלצות עליה ובסוף פשוט הלכתי וקניתי לי את blue, אלבום המופת שלה. ברגע ששמעתי את קולה נכבשתי: קול גבוה, מפותח מאוד, מרומם רוח. "I am on a lonely road and I am travelling..." נפתח השיר הראשון ב-blue, ועם קול כזה אי אפשר שלא לצאת למסע אִתה.

לאט לאט התוודעתי לשאר הדיסקים, שרבים מהם מופלאים. גם בסוף הדרך כשקולה חרוך ומעוך מסיגריות וסמים שומעים שהיא מוזיקאית מחוננת.

יש קסם כזה שקורה לי עם ג'וני מיטשל, מעבר להזדהות העמוקה שכמה מהטקסטים שלה מעוררים בי. כשאני שרה ומנגנת שירים שלה, למרות שהם נורא קשים, אני מרגישה קצת שהם שלי. ולא רק אני: כשלמדתי פיתוח קול, שיר של ג'וני היה השיר הראשון והיחיד בארבע שנים שאחרי ששרתי אותו למורה שלי היא אמרה שאין לה הערות. גם המורה שלי לגיטרה אמר שאני נשמעת ממש טוב בשירים שלה.

יש עניין כזה בשירה, של כמות האוויר שמוציאים יחד עם הצליל. בשירה אופראית למשל לא מוציאים אוויר כמעט בכלל. במוזיקה קלה מוציאים הרבה יותר אוויר. שירה בלי אוויר יוצרת צליל קלאסי, קול חזק ויציב. שירה עם אוויר נשמעת יותר כמו לחישה, אין לה ווליום והקול עלול להיות פחות יציב. לג'וני מיטשל יש קסם כזה, שהיא יודעת להגיע בצלילים הגבוהים לכמות האוויר המדויקת שמצד אחד גורמת לקול שלה להישמע קסום ומשווה לו את אפקט הלחישה (למשל בסופי המשפטים בשיר Same Situation), ומצד שני משאירה את הקול שלה מאוד יציב. אני לא מכירה אף זמרת שיודעת לעשות את זה חוץ ממנה (אם כי ג'ואן באאז קרובה. בשכונה).

יש בג'וני מיטשל שלמות שלא נוח לי אִתה. קודם כל היא ציירת מחוננת (ראו את עטיפות האלבומים היפות שאת כולן ציירה), משוררת מצוינת ומוזיקאית גאונית שמנגנת על המון כלים, שרה מושלם ויש לה ידע מפליג בהרמוניה. אולי זה מתקשר לארבע שורות בשיר Emilia שתמיד צמררו אותי כי הרגשתי את האמת שמאחוריהן:

Maybe I've never really loved

I guess that is the truth

I spent my whole life

In clouds and icy altitudes 

ולכן, אם היו ממש ממש מכריחים אותי לבחור, למרות שאי אפשר, אעדיף על מיטשל המושלמת את קרלי סיימון, שגם היא מוזיקאית וזמרת ומשוררת מדהימה לא פחות, אבל נראה שהיא חיה במקומות הרבה יותר חמים ונגישים. אבל עליה בפעם אחרת (אוי, איזה כיף יהיה לי!)

[תודה, לילה, שביקשת.]