קרלי סיימון, אחותי הגדולה

כשהייתי בת 12 קניתי בהמלצת אמא שלי את הקסטה (כן כן, בימים ההם) No Secrets של קרלי סיימון. זו הייתה תחילתה של מערכת יחסים מופלאה שנמשכת עד היום. במהרה נרכשו עוד קסטות, והקול של קרלי סיימון נהיה לי כל כך מוכר ואהוב, שכשאני שומעת אותה אני מרגישה בבית.

השיר הכי מוכר שלה במחוזותינו הוא You're So Vain, אבל יש כל כך הרבה אחרים, וכל כך הרבה סגנונות. פעם אמרה קרלי סיימון שבילדותה לא הצליחה להחליט אם היא רוצה להיות מלחינה, פסנתרנית, זמרת ג'אז, זמרת רוק או זמרת קאנטרי, והיא באמת לא החליטה. היא עושה הכול, והיטב. יש לה קול נדיר שעובד היטב גם ברגיסטרים הגבוהים וגם בנמוכים - היא גם סופרן וגם אלט - והיא שולטת בכל הסגנונות האלה ותמיד נשמעת כאילו לשיר זה הדבר הכי קל וטבעי בעולם. אגב, אפרופו סגנונות, היא גם כתבה אופרה...

כשהייתי ילדה השירים של קרלי סיימון היו לי מין פריוויו מרגש לחיים של הגדולים: אהבות, דרמות, פרידות. נורא התרגשתי למשל מ-Just a Sinner:

"I'm gonna call you up/ You'll forsake the one you love/ Though I've left you many times before/ You are just a sinner".

ככל שהתבגרתי התחברתי לדברים אחרים בשירים שלה, שהם מאוד אישיים ועמוקים ונוגעים בנושאים חשובים. למשל I haven't got time for the pain:

"Suffering was the only thing/ Made me feel I was alive/ Thought that's just how much it cost/ to survive in this world.... But now I haven't got time for the pain".

גם כשהיא עשתה פופ ממש, דיסקו, בשנות השמונים, היא עשתה את זה טוב. ותמיד היא כל כך מרגשת, כמו למשל ב-Voulez-vouz danser:

Tell me what to do

Tell me what to say

Tell me how to move

To make you look my way

Everybody wants to dance

With my daddy

Imagine being you

All you have to do

Is walk into the room

Imagine being me

Everybody wants to dance

With my daddy