2.
יעלה אמרה לי שהיא לא יודעת אם היא ותומר זוג או לא. מאז שנישקה אותו בתחנת האוטובוס, והפתיעה יותר מכול את עצמה, הוא מנשק אותה על שפתיה בכל פעם שהם נפגשים ונפרדים; פעם אחת הוסיפה על הנשיקה גם חיבוק – כל כך אהבה אותו באותו רגע, הסבירה לי, שפשוט, כמו בספרים, "נפלה על צווארו" – ומאז, בכל פעם שהם מתראים תומר מחבק ומנשק אותה. אמרתי לה שנשמע לי שהוא מניח לה לתת את הטון, ואם היא רוצה עוד, עליה פשוט ליזום; אבל יעלה הייתה מבולבלת. לפעמים נדמה לה שהוא אוהב אותה ולפעמים לא. לפעמים הוא מתקשר אליה ומדבר אליה בחיבה רבה, לפעמים היא שופכת את לבה בפניו והוא מקשיב באמפתיה ובאהדה כמו שאף אחד אחר לא יודע להקשיב – ואל תיעלבי, טולי, את החברה הכי טובה שלי, אבל הוא מקשיב לי כאילו אני האדם היחיד בעולם, כל השאר פשוט לא קיים באותו רגע - ולפעמים כשהיא מתקשרת אליו נדמה לה שהוא בכלל לא רוצה לדבר ורק מתוך נימוס הוא מפטפט אתה קצת.
יעלה לא הייתה היחידה שהתלוננה באוזניי על חיי האהבה שלה: עודד התקשר אליי עכשיו כמעט כל ערב והיינו מדברים אל תוך הלילה. חברתו נפרדה ממנו - אמרה לו שהם לא מתאימים, שרצתה להשיב לו אהבה אבל לא נראה לה שהיא מרגישה כלפיו יותר מידידות, ובכלל, אולי היא צריכה להיות לבד עכשיו. בשיחותינו תהינו עודד ואני על מניעיה האמיתיים וניתחנו את אופייה ואת התסביכים שלה. דיברנו גם על הקשר שלי עם גיא, שנמשך על אש קטנה והיה מתסכל. עודד טען שהסיפורים שלי מחרמנים, ולאט לאט מצאתי את עצמי מפלרטטת: נהניתי מהכוח שהיה לי על עודד. סיפרתי לו בפרוטרוט על מגעיי עם גיא (והוספתי מדמיוני), ונהניתי לשמוע אותו משתנק. כשהיינו נפגשים היה עודד מחבק אותי חיבוק ממושך, חיבוק של ידידות שביטא גם כמיהה אחרת, ואחרי החיבוק תמיד היה משהה את ידו החמה והלחה עוד רגע על מותני. המגע לא נעם לי, אבל גם לא רציתי לוותר.
שנת הלימודים החלה. יעלה ישבה השנה על יד תומר, והיה אפשר לראות גם מהצד איך לפעמים הוא חם אליה ולפעמים קר. אני ישבתי על יד עודד, שהעסיק אותי בלי הרף בפתקים ותקע בי מרפקים ולחש לי בקול רם מדי גם כשרציתי להקשיב בשיעור (או להיטיב לעקוב אחרי המתרחש בין יעלה לתומר). רחלי התרחקה מעט מכולנו: נראה שעובר עליה משהו, אבל בכל פעם שמישהו מאתנו ניסה לברר מה קורה אִתה, הייתה אומרת משהו נחרץ וחכם וסמכותי שהזכיר לנו שהיא לגמרי בשליטה, ושאנחנו תועים ואובדי דרך וחסרי אחריות, חיים לנו בעולם הזה בלי שום חוט שדרה מוסרי, שוחטים פרות ומפחדים ללכת להפגנות.
גיא עמד להתגייס לצבא, ואנחנו הוספנו בינתיים להיפגש ולהתנשק ולהתמזמז מזמוזים מאכזבים שהותירו אותי כשחצי תאוותי בידי. חשבתי שכשיהיה בצבא ממילא לא נוכל להיפגש כמעט, וממילא עדיפים מזמוזים מתסכלים על העדר מזמוזים בכלל, אז בינתיים המשכנו.
יום אחד בכיתה באה יעלה אל השולחן שלי ושל עודד, נסערת שלא כהרגלה, וציוותה על עודד שיעבור לשבת ליד תומר. מיד התחיל השיעור ולא יכולתי לברר מה קרה לה, וברגע שצלצל הפעמון ניגש תומר ואני התרחקתי כדי לא להפריע להם במה שנראה כמשא ומתן קדחתני. כשצלצל הפעמון שוב, תומר חזר למקומו חפוי ראש ויעלה ישבה לצדי בלחיים לוהטות. שאלתי אותה בפתק מה קורה, אך היא רק הנידה בראשה לשלילה כאילו אין לה מילים לתאר את שאט הנפש שלה. בהפסקה הבאה, אחרי עוד סבב של המו"מ, ניגש תומר ללוח וכתב עליו:
אני מצהיר בזאת שאני אוהב את יעלה לוין, ושהיא החברה שלי.
בכבוד רב מאוד (כלפי יעלה)
תומר.
עודד נשלח בחזרה למקומו לצדי, ולפני תחילת השיעור הבא הספיק תומר לחבק את יעלה ולהדביק לה נשיקה מצלצלת על הלחי. יעלה הביטה לעברי ובשפת המבטים שלנו אמרתי לה כמה אני גאה בה. קיוויתי שהיא לא רואה גם את הבזק הקנאה שעבר בי לרגע, כשדימיתי לראות את שמי במקום שמה ומיד היכיתי על חטא.
