נראה שאחרי שהפקיד תומר את רחלי בידיו של עודד הסתיים תפקידו: כעת לא דיבר ולא נפגש אתה כמעט. יעלה דיווחה לי על כך בשיחות טלפון, עדיין מודאגת, ואני הערתי שאל לה להיות מודאגת, להפך: הנה היא יכולה להירגע, הדבר שהיא חוששת ממנו אינו קורה. אבל יעלה טענה שהיא מוטרדת מפני שהיא לא מבינה. פעם הייתי עדה למריבה קטנה שלה ושל תומר: אכלתי אצלם ארוחת ערב, ויעלה העלתה את עניין רחלי. תומר הגיב באדישות ויעלה אמרה בעצבנות שגרמה לי לרצות שתבלע אותי האדמה: "משגע אותי שלפעמים אתה מגלה כל כך הרבה עניין בזולת ולפעמים אתה פשוט אוטיסט." תומר לא התרגז כלל, הושיט יד ובצע מן החלה והשיב, "מה את מדברת, אני תמיד אותו דבר."
"כן, בדיוק אותו דבר," יעלה קמה והניחה את צלחתה בכיור בקול נקישה רם. "כמו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד."
כשפגשתי את תומר באוניברסיטה שאלתי אותו אם יצא לו לדבר עם רחלי לאחרונה. הוא רק חייך ואמר שלא, לא לאחרונה. "היא עדיין אצל עודד אם את רוצה לדבר אתה," הוסיף בנימה של מי שמבקש להיות לעזר.
כעבור כמה שבועות עברה רחלי לדירה בתל אביב, ובשנת הלימודים הבאה התחילה ללמד קולנוע בתיכון. האקסית שלה הגיעה לביקור בארץ עם חברתה החדשה, ולהפתעתנו התגורר הזוג אצל רחלי. פנינו אל עודד, כי תומר רק משך בכתפיו, שומר סוד או לא יודע. "הן נפרדו כידידות," אמר עודד בנימת הסוד שלו. קלישאות כמו "נפרדו כידידות" אהב במיוחד. "אסנת התאהבה בסוזנה, היא לא רצתה לפגוע ברחלי, אבל גם רחלי לא רצתה לפגוע באסנת והיא אמרה לה" – עונג שלא ישוער – "'אני רק רוצה שתהיי מאושרת'."
הפעם הוזמַנו אל הדירה של רחלי בתל אביב למסיבה שבה נקדם את פני הבאות. אמנם אסנת לא הייתה ממש חברה שלנו, אבל נראה שלרחלי חשוב שנבוא. רחלי נראתה נינוחה לגמרי עם אסנת ועם סוזנה, ופטפטה עם האורחת באנגלית האוקספורדית שלה, שגרמה לתומר אי נוחות. (האנגלית שלו הייתה בסדר גמור, אבל תמיד היה משוכנע שאינו שולט בשפה וקינא בכל מי ששלט בה יותר ממנו). כולנו עמדנו במרכז הסלון קצת חסרי מטרה עד שעודד אמר לרחלי, "שימי דיסק, פעמונית," ואהוד בנאי שטף אותנו, ובעוד אסנת מסבירה לסוזנה מי ומה הוא ההיברומן, פתאום לקח תומר את ידה של יעלה והוליך אותה למרפסת ונישק אותה נשיקה מהסרטים.
כשאסנת וסוזנה טסו בחזרה כעבור שבועיים הזמינה אותנו רחלי לעוד מסיבה, הפעם מסיבת פרידה במסעדה סינית בתל אביב. "לתומר לא התחשק לבוא," גילתה לי יעלה, אבל לאחרים אמרה שעליו ללמוד לבחינת הגמר של התואר השני. אני עצמי ניגשתי לאותה בחינה וידעתי שלפנינו עוד זמן די והותר. כשמסרה יעלה לרחלי את התנצלותו של תומר חלפה עננה על פניה, של רחלי והיא אמרה בבוז שאם תומר צריך פתאום להתכונן למבחנים, כנראה הלך הפלא ונשאר הילד. "אתם זוכרים איך בבגרויות הוא היה יוצא אחרי חצי שעה, המורים היו מתחננים לפניו שיקרא את הטופס עוד פעם, ובסוף הוא היה מקבל מאה?" שאלה, ויעלה ואני החלפנו מבט שאמר שאולי יעלה צדקה, אולי רחלי באמת קיוותה לחדש ימיה כקדם עם תומר.
בשובנו לירושלים נכנסתי עם יעלה לדירתם לכמה דקות. "היי!" תומר חייך בחביבות מעל הדפים הפזורים סביבו על הספה. "נהניתן?" שאל בנימוס, כאילו שתינו מכרות רחוקות שלו. פתאום פגה השמחה והתחשק לי ללכת הביתה לישון. נפרדתי מיעלה בחיבוק ונופפתי לתומר והלכתי.
[החלק הבא יהיה רק בחמישי מאוחר בערב או בשישי בבוקר. תאספו כוחות בינתיים, כי בדיוק בחלק הבא מתחיל הסיפור באמת!]
