בעקבות שיחה מרגשת אתמול חשבתי שוב על השיר הזה האהוב עליי מאוד, של עמיחי:
כל השאלה היא פשוטה:
התחצי את המגרש הריק
כדי להגיע אליי
או את מפחדת
[אולי זה תעברי ולא תחצי? טל, הושיע!]
חשבתי כמה דברים.
א) מיד עולה השאלה - למה שהיא תחצה ולא הוא? מה, הוא עומד ומחכה? איזה חצוף. ותשובה אפשרית היא שכל אחד צריך לחצות את המגרש הריק שבתוך עצמו כדי להגיע אל האחר.
ב) גדולתו של השיר במתח בין ה"כל" ל"פשוטה": הלוא ברור שהשאלה בכלל לא פשוטה, בחוויה. אבל יש כאן רגע של הארה שבו הכול נראה פשוט. אני זוכרת רגעים כאלה אצלי - כשהדבר הכי מעיק ומסובך פתאום מתבהר.
ג) נורא יפה שהאותיות של "מִגרָש" הן גם האותיות של "מגַרֵש".
ד) ה"או" פה לא נכון. אולי היא מפחדת ובכל זאת תחצה.
[יכול להיות שאצטרך להקים כאן קטגוריה חדשה של פרשנות עמיחי... ;)]