שמעתי אותם לראשונה באוטו, לצדו של עופר, החבר הראשון שלי, שהכיר לי עולם ומלואו: עולם של אהבה ראשונה ותחושות חדשות וגם של מוזיקה, שהייתה קשורה בכל זה לבלי הפרד. החל בסולו הגיטרה המדהים ב-Shine on you crazy diamond של פינק פלויד, שבמקרה התנגן בפאב בערב שבו הכרנו, ואני פערתי עיניים ושאלתי מה זה, וכשהוא השיב לי והוסיף שגם הוא מנגן בגיטרה כבר הייתי שלו, עבור בקווין שהיינו שומעים באוטו, ובשיר Drowse, כמתבקש, היינו נשענים לאחור, מדליקים סיגריה ושמים את הרגליים על החלון, וכלה באהבה הגדולה מכולן - ג'תרו טול [תודה רבה לבועז כהן. תקראו את הריאיון - אהבתי במיוחד את תשובתו של איאן על השאלה האחרונה.] כאמור, באוטו של עופר שמעתי אותם לראשונה, וזה דווקא לא היה בשיר הכי טוב שלהם או בתקופה הכי טובה - השיר היה Undressed to kill, ואיאן אנדרסון כבר לא היה אז במלוא קולו, אבל מיד שאלתי בהתלהבות מי זה. עופר אמר גם "איאן אנדרסון" וגם "ג'תרו טול" ולא הבנתי אם זה זמר או להקה, והוא הסביר שזו להקה אבל בעצם איאן אנדרסון, הסולן-כותב-מלחין-מנגן-בהמון-כלים, הוא-הוא הלהקה. אחר כך כבר התחיל מסע מסודר שכלל את כל האלבומים שלהם וגם הקלטות נדירות מהבי-בי-סי, בקלטת שלצערי התקלקלה עם השנים. ותמיד תמיד תמיד, ג'תרו טול בשבילי הם חורף ואהבה ראשונה והתפעמות של גילוי עולם חדש. בהופעה שלהם בבריכת הסולטן ב-92' כבר לא הייתי עם עופר, אבל הייתי שם, ראיתי את איאן אנדרסון מחלל על רגל אחת ומתרוצץ על הבמה כמטורף ומעשן, והפלא ופלא - מצליח גם לשיר, ובין השירים לספר בדיחות במבטא בלתי מובן.
ולעצמי אני תמיד אומרת מה שאומר הקריין בהופעה החיה ב-Living in the past:
"They're alltogether too much, Jethro Tull - Remember that name, folks!"
***
ובעניין אחר - עלה אתר של שריאל מלר, שהוא פסנתרן מחונן ביותר ואיש מקסים. לכו לראות.
