We will always have Paris

כמה רצונות יש לי בתחילתו של כל יום! לקרוא, לכתוב את הסיפור שהתחלתי, לשיר ולנגן, לרקוד... ועד שנגמר יום העבודה ויורד הערב, אני כבר לא זוכרת את עצמי בכלל. אבל לכתוב בבלוג תמיד יש כוח, וטל שאל אותי על פריז, אז חשבתי שיהיה נחמד לספר על ימיי (ששת השבועות) שלי שם.

בצעירותי הייתי מאוד פרנקופילית - אהבתי שירים של ז'ק ברל, אח"כ הרחבתי את ההיכרויות המוזיקליות גם אחורה וגם קדימה (אחורה לשארל טרנה וקדימה לזמרים מעכשיו, כמו פרנסיס קאברל). למדתי קצת צרפתית בחט"ב ואח"כ באוניברסיטה, ובסוף התואר הראשון התחלתי לחשוב על תואר שני בספרות צרפתית. בחוג אמרו לי שאני צריכה לעשות השלמות, אבל קודם כל אני מוכרחה לשפר את הצרפתית, והמליצו לי לנסוע לקורס קיץ של הסורבון. ככה עשיתי, וזה היה הטיול-לחו"ל שלי: שישה שבועות בפריז, לימודים בקורס קיץ של הסורבון ומגורים ב-Cite Universitaire, סוג של מעונות סטודנטים.

רצה הגורל ובערך חודש לפני הנסיעה המיוחלת, שהייתה עשויה להיות גם התחלה של לימודים יותר ממושכים שם, מבחינתי האופציות היו פתוחות, התחיל פתאום קשר ביני לבין בחור נחמד אחד שלמד אתי ושהייתי רואה אותו תמיד קורא באוטובוס ספרי מד"ב. סיפרתי לו שאני נוסעת לפריז, התחלנו לדבר על בוריס ויאן, הוא השאיל לי את "צל הימים", דיברנו עוד ועוד. אמרתי לעצמי שיהיה מבלבל מדי להתחיל משהו לפני פריז, ובטח נהיה ידידים, ואם יקרה משהו - אחרי שאחזור. Famous last words. כשנסעתי כבר היינו עמוק בתוך הזוגיות והאהבה, וחזי אף הצטרף אליי לשבוע הראשון בפריז, שהיה שבוע חופש לפני תחילת הקורס.

כך קרה שחלק ניכר מזמני בעיר הרומנטית עבר בגעגועים (כמה הולם). חוץ מזה נשלחו פקסים בלי סוף, ומכתבים, וטלכרטים התכלו בקצב.

חוץ מזה חוויתי כמה חוויות של בדידות בעיר הגדולה. בקורס שלי לא היו ישראלים בכלל. התיידדתי עם כמה אנשים, אנגלי אחד, שוודית אחת, יפנית אחת, אמריקאית אחת, אבל היה נורא לא ברור, מרוחק כזה. הלכתי לסרטים לבד וטיילתי הרבה, אבל הרבה גם נשארתי בחדר; העיר הייתה לי קצת מאיימת לפעמים.

הלימודים עצמם היו מאוד אינטנסיביים, התקדמתי בצרפתית המון (בעיקר בגלל החיים ולא בגלל הלימודים: עוד ביום הראשון שלי כשהייתי צריכה לקנות משהו בבית המרקחת הבנתי שאין לי ברירה אלא לבקש את זה בצרפתית, למרות שלא היה לי מושג איך!) השיעור שהכי אהבתי היה המעבדה הלשונית, שם עבדנו על הגייה: לכל תלמיד היו אוזניות ומיקרופון, חזרנו אחרי המורה והיא הקשיבה לנו ותיקנה את ההגייה. המורה הזו, מרטין, גם שברה דיסטנט ופנתה אלינו בגוף שני (tu) ולא בגוף כבוד (vouz) כמקובל בד"כ, וכתוצאה מכך לא ידענו איך לפנות אליה ופשוט נמנענו מזה כל הקורס.

בכל יום בצהריים הייתי אוכלת סנדוויץ' ניסואז ב-Maison de Sandwich ליד בית הספר, ומשחקת את הסטודנטית הרעבה עד ארוחת הערב של המעונות, שם היינו מנקבים כרטיסיות (ticket restaurant). שם הייתי אוכלת את המנה הצמחונית אחרי שיום אחד ראיתי גרמני אוכל בשר שנראה מאוד נא ומאז לא יכולתי אפילו להסתכל על המנות הבשריות. (אפרופו אוכל, הוצאתי פעם אחת חטיף מארס ממכונה במטרו והיה כתוב עליו בעברית! שם של יבואן ו"תל אביב". מוזר.)

הסביבה שגרתי בה הייתה מאוד ערבית ומוסלמית. אמנם מוכר הספרים שעברתי אצלו כל יום מאוד אהב אותי כי נהגתי לומר לו "יעטיק אל עפיה" ("אלוהים ייתן לך בריאות"), אבל בכל זאת חששתי קצת שיגלו שאני ישראלית. לא נעים. רבים ניסו לנחש מאיפה אני, והניחושים הפופולריים היו אמריקאית ואיטלקייה.

שכנה דרום אמריקאית במעונות - ליליאם - החליטה לנצר אותי. היא הזמינה אותי לבוא לכנסייה ביום ראשון ובאתי כי זה נראה לי מעניין ובעיקר כי הייתי בודדה. זאת הייתה מין כנסייה של צעירים שדיברו על קשר ישיר ופרשנות אישית לדת. מין נוצרים רפורמים. כולם שם בירכו אחד את השני בחיבוקים ונשיקות, ואחרי הכנסייה היו הולכים יחד לאכול או להיפגש בבתים, מין אי של משפחתיות וקהילתיות בתוך הניכור של העיר הגדולה (ממש המסמ"צ, אבל עם נצרות במקום באפי - למרבה הצער). איזבל, חברתה של ליליאם הדרום אמריקאית, טענה שלא היה אדם שלא הצליחה לנצר אותו, אז אני כנראה הייתי הראשונה, למרות שהיו לנו גם פגישות לימוד שבהן קראנו בברית החדשה ודיברנו על ישו. למדתי מזה המון צרפתית.

הייתי שם מסוף אוגוסט עד תחילת אוקטובר (96' נדמה לי), והבאתי מהארץ בגדים קלים. שם קפאתי מקור וקניתי שני סוודרים, על אחד כתוב "סורבון". סופ"ש אחד נסעתי ללונדון דרך ה-Channel Tunnel והתארחתי אצל חברים יהודים שם, אנשים מקסימים שראויים לפוסט נפרד. לונדון אהובתי נראתה פתאום גדולה ומהוהה לעומת פריז הקטנה והאלגנטית.

ביום הולדתי, 6 באוקטובר, כבר הייתי בארץ, ובאמתחתי הרבה ספרים ודיסקים חדשים בצרפתית. וחזי חיכה לי כאן :)

[תודה, טלצ'וק.] 

-

תוספת בלתי קשורה: יש פוסט כיפי אצל בועז כהן על תחנות מוזיקליות בהתבגרותו. כתבתי שם כמה משלי בתגובה. תקראו שם, ואם בא לכם תכתבו גם - זה מעניין (ואם אתם כותבים שם, ספרו לי).