עוד סיבוב של משחק שש המילים, זה נורא כיף ומשמח.
הכללים הם: כותבים שיר/קטע פרוזה ובקיצור, כל טקסט שהוא, שכולל את שש המילים. (אם אתם רוצים לראות את הסיבוב הקודם, יש קישור בפוסטים הנבחרים - "שש מילים מחפשות משורר".)
והנה המילים:
לימון, מרוגז, עדן, עיתון, מגע, מבהיקה.
-
ובעניינים אחרים לגמרי (אם כבר יש בלוג, למה לא לנצל אותו):
תמיד כשאני מרגישה לא טוב, שפעות וכאלה, נדמה לי שזה אף פעם לא יעבור, וכמובן אני מנצלת את ההזדמנות לטיול בדאונטאון ורשה (=להרגיש אשמה. הזכויות על הביטוי שמורות לעפרה). נדמה לי שאולי אני לא עושה מספיק כדי להבריא, ומלכתחילה הייתי צריכה לעשות יותר כדי לא להידבק.
אבל הנה הצד החיובי: עכשיו אני עובדת במקום אחד. לפני שנה נגיד הייתי פרילנסרית במיליון מקומות, ואם איתרע מזלי וחליתי למשל ביום שלישי הייתי צריכה:
א. להתקשר בשבע בבוקר למקום שבו אני אמורה ללמד בשמונה
ב. להתקשר יותר מאוחר למקום שבו אני אמורה ללמד בעשר וחצי.
ג. לדאוג לעבודות התרגום/עריכה שאני אמורה להספיק בבית.
ד. להתקשר למקום שבו אני אמורה לעבוד בערב, שם היה לי בוס לחוץ שהיה אומר "לא! את חייבת לבוא! אין לי אף אחד! גם אני חולה עם שלושים ותשע חום ואני במשרד!"
איזו הקלה!
בכל מצב מוזיקה גורמת אושר. עכשיו שמתי לי ב-last.fm (כמו פנדורה, אמור להיות יותר מגוון) את האינדיגו גרלז, וקיבלתי את אליסון קראוס - מוזיקת אמריקנה ממש ממש, עם בנג'ואים, ולה עצמה יש קול גבוה וצלול א-לה ג'וני מיטשל; ואת הקאונטינג קרואוז, ואת טורי איימוס, ועכשיו סטינג. כל כך כיף!!!
[אתם ממש צריכים להיות ערניים היום, עם כל התוספות האלה שאני מוסיפה. מי יודע לאיזה אורך יגיע הפוסט בסוף.]
-
הזהרתי אתכם שזה פוסט כלבויניק.
אחרי שאמרתי היום לטל שמזמן לא כתבתי שיר, כתבתי משהו - לא יודעת אם ממש שיר, אבל בכיוון.
כשהגרון נלפת ומתכווץ
נקודת הצער מתקרבת
לנקודת האושר
כשהן מתחככות כך
אלה כבר מחוזות
הגעגוע
געגוע
לטיפת ראש אבהית
דמעות
של הכרת טובה