לא, אין דבר כזה. וזה בסדר שאין.
קודם כול, הנה שיר גאוני לדעתי, של חיים חפר (לחן: סשה ארגוב, ביצוע מופלא: מתי כספי) שמותח את המושג הזה, אהבה שאינה תלויה בדבר, ומראה עד כמה אהבה כזו כבר לא קשורה לנאהבת:
האהבה שלי אינה תלויה בדבר
רק שטה לה בתוך זרמי אוויר
כמו חסידה גבוהה וארוכת צוואר
אשר נודדת בין הסתיו והאביב.
אולי לכן את קריאותיי אינך שומעת
אולי לכן תהיי כמו לילה שעבר
ומה היה ומי יהיה אינך יודעת
אבל האהבה שלי אינה תלויה בדבר
האהבה שלי אינה תלויה בדבר
רק שטה לה בתוך זרמי אוויר
כמו חסידה גבוהה וארוכת צוואר
אשר נודדת בין הסתיו והאביב.
על פני המים פזורות שערותיה
ועקבותיה שבחול אבדו מכבר
ומה היה ומי יהיה אני תמה
אבל האהבה שלי אינה תלויה בדבר.
וגם לא בך, כל כך קרובה,
רחוק וממולי
המנסה להיות הבוקר
המזכיר את אתמולי
לא במילים, לא במילים, לא במילים.
אני לאו דווקא רוצה להיכנס כרגע לניתוח של השיר, אף שזה מעניין, אולי רק בקצרה - "הבוקר שמזכיר את אתמולי" מזכיר לי את המושג הפסיכואנליטי "העברה", שלפיו בנאהב אנחנו מחפשים הדים של מערכות יחסים מן העבר, ו"על פני המים פזורות שערותיה" מזכיר לי את אופליה שהתאבדה, ודרך דמותה נדמה לי שחפר מראה כמה האהבה הבלתי תלויה בעצם אדישה למושא אהבתה, מאבדת כל אחיזה עד שנעשית מושג ריק מתוכן. אבל - למה זה בעצם בסדר ולא נורא? כי האהבה אינה תלויה בדבר אחד (שאם כך, באמת בטל דבר בטלה אהבה). היא תלויה במכלול תכונות ותחושות שאי אפשר להגדיר לגמרי. אם תשאלו אותי למה אני אוהבת את האנשים שאני אוהבת התשובה לא תסתכם במילה אחת, וגם הרשימות הארוכות לא ימצו את התחושה החד-פעמית שהאדם מעורר בי.
[נכתב בהשראת הפוסט הזה של דוד ומוקדש לו]