אני גונבת את הרעיון מרֶמוֹן קֶנוֹ (שכתב בין השאר את "זאזי במטרו", למי שמכיר) - בספר שלו "תרגילי סגנון" הוא כותב סיפור יומיומי ב-99 סגנונות שונים. לא יודעת אם אנחנו נגיע ל-99, אבל בכל מקרה זה משחק כיפי!
הסיפור (זה פחות או יותר הסיפור של קנו, עם אוטובוס ובירושלים במקום מטרו ופריז):
ביום ראשון בצהריים נסעתי באוטובוס קו 18. בתחנה של שוק מחנה יהודה עלה בחור צעיר וגבוה שהכפתור העליון בחולצה שלו היה חסר. האוטובוס היה מלא והוא אמנם מצא לו מקום אבל בתחנה הבאה כבר קם ופינה אותו לאישה זקנה. בשש בערב ראיתי אותו במקרה במדרחוב. הוא פגש חבר, והחבר אמר לו שחסר לו כפתור בחולצה.
יש כל מיני סגנונות. קנו למשל עשה שלילוֹת: "זה קרה לא בבוקר ולא בערב, אלא בצהריים. זה לא היה קורקינט ולא רכבת, אלא אוטובוס. הוא לא היה ילד ולא זקן, אלא בחור. לא במכנסיו ולא במקטורנו חסר כפתור, אלא בחולצתו..." וכיו"ב.
אפשר לעשות נמלץ, תנכ"י, שירי, תלמודי, בסגנון של בלוגר מסוים, ידיעה בעיתון, ועוד המון. (קנו עשה גם "זואולוגי": השווה את כל הדמויות לבעלי חיים. הבחור הגבוה היה כמובן ג'ירפה).
בא לכם?