העניין הראשון הוא נטישה עצמית, ומהבוקר מתנגן לי השיר החכם הזה של אלניס, שנקרא so unsexy:
Oh these little rejections how they add up quickly
One small sideways look and I feel so ungood
Somewhere along the way I think I gave you the power to make
Me feel the way I thought only my father could
Oh these little rejections how they seem so real to me
One forgotten birthday I'm all but cooked
How these little abandonments seem to sting so easily
I'm 13 again am I 13 for good?
I can feel so unsexy for someone so beautiful
So unloved for someone so fine
I can feel so boring for someone so interesting
So ignorant for someone of sound mind
Oh these little protections how they fail to serve me
One forgotten phone call and I'm deflated
Oh these little defenses how they fail to comfort me
Your hand pulling away and I'm devastated
When will you stop leaving baby?
When will I stop deserting baby?
When will I start staying with myself?
Oh these little projections how they keep springing from me
I jump my ship as I take it personally
Oh these little rejections how they disappear quickly
The moment I decide not to abandon me
לא, אין מישהו מסוים שזה קורה לי אתו באופן מתמיד, כמו בשיר. אבל לאחרונה אמרו לי משהו שפגע בנקודה רגישה ואני עדיין מתקשה להזדהות עם עצמי ולא עם האמירה. עובדים על זה.
ואני מדמיינת שמישהו יגיד לי: לא מתאים לך לכתוב פוסט כזה, או לא מתאים לך השיר הזה, ועונה בנוסח תנינה: מה אני, שמלה, שאתה אומר לי מתאים לא מתאים?
העניין השני: כתבתי כתבה על "באפי" (כרגיל) והשתמשתי במילה "ישות" לגבי קשר בין בני (במקרה זה, בנות) זוג. העירו לי על זה וחיפשתי הזדמנות לכתוב על זה. אז ככה: בזמן האחרון, והרבה בהשראת "הולדת העונג" של קרול גיליגן, אני יותר ויותר רואה בקשר בין כל שניים ישות ייחודית, שהיא שונה מהישות של כל אחד בנפרד, והיכולות שלה שונות (אם כי מורכבות מ-) היכולות של כל אחד בנפרד. לדוגמה, גם אם אני אדם כן שמסוגל לדבר בגלוי, אם יש אדם מסוים שאתו אני לא עושה את זה, זה לא אומר שאני לא יודעת לעשות את זה, אלא שהקשר בינינו לא יודע לעשות את זה (זה לא אומר שאי אפשר ללמד אותו. את הקשר). וזה הזכיר לי משהו יפה שאמר לי אבא שלי כשנפרדתי מהחבר הראשון. אני זו שרציתי להיפרד, ולא הבנתי למה אני עצובה, הרי אני כבר לא רוצה להיות אתו. ואז אבא שלי אמר לי שכשיש קשר עם מישהו זה כבר לא רק אני והוא, אלא נוצרת גם ישות שלישית שהיא הקשר, ואולי אני לא מצטערת על אובדנו של החבר אלא על אובדנה של הישות השלישית הזו.
והשלישי: המלחמה הזו איומה ונוראה, אבל אני חתמתי על עצומה (ותודה לאסף שדאג שאגיע לבלוג של בוג'י ואקרא את המערכון הנפלא הזה).