מתוך "פתוח סגור פתוח" של יהודה עמיחי:
למדתי אהבה בילדותי בבית הכנסת של ילדותי
בעזרת הנשים בעזרת הנשים שמאחורי המחיצה
שכלאה את אמי עם כל הנשים והנערות.
אבל המחיצה שכלאה אותן, כלאה אותי מן הצד השני,
הן היו חופשיות באהבתן ואני נשארתי
כלוא עם כל הגברים ועל כל הנערים באהבתי ובכמיהתי,
ורציתי להיות אִתן שם ולדעת את סודותיהן
ולברך "ברוך שעשני כרצונו" אתן. והמחיצה,
וילון מלמלה לבן ורך כשמלות קיץ והווילון
זז הלון ושוב בטבעות ובלולאות,
לוּ לו לו לולאות, לו לו, קולות אהבה בחדר הסגור.
ופני הנשים כפני הלבנה שמאחורי העננים
או המלֵאה בהיפתח הווילון כמו במערכת
קוסמית קסומה. ובלילה בירכנו ברכת
הלבנה בחוץ ואני חשבתי על הנשים.