נועה יושבת בחדר ובחוץ עולה לאט לאט השחר. היא מתנועעת קדימה ואחורה כיהודי מתפלל וממלמלת: לאוהבתותך לארוצהאותך לאצריכהאותך לאצריך. לאוהבתותך לארוצהאותך לאצריכהאותך לאצריך.
ולא תהיה לה גאולה עד שתאמר אוהבת, רוצה, צריכה. אבל כואב כל כך - כואב או מפחיד? - להגיד "לא" זה כמו לנשוך את גב היד או לטלטל את הראש עד שכואב ונרגעים. זה מתדלק את התנועה קדימה ואחורה. להפסיק את ה"לא" זה כמו חתול שמרים את הראש פתאום, שוכח לגמרי את הרגל המונפת באוויר שלוקקה כדי חצי, קשוב לשקט חדש. וככה נועה עכשיו, השחר עלה, התנועה פסקה, ועיניה פקוחות מאוד מעל לתלמי האיפור השחור שנמרח.