אח של נועה לא ביישן, אבל אפשר לטעות בו. כשמדברים אליו הוא משתהה בתשובה, מביט מטה, מדבר לאט. כשנותנים לו מחמאה הוא אומר מיד תודה, לא מתרגש ולא מתנגד, אבל איזו אטימות אופפת אותו ולא ברור אם המחמאה נספגת בגופו המוצק. נועה למדה ממנו את האיטיות ואת המוצקות הזאת והן אופפות אותה כשמיכה המפרידה אותה מרגשותיה.
העולה החדשה שהתחתן אִתה מלוטשת ועדינה הרבה יותר מהם, מהמשפחה שלהם, אבל היא בגודל המתאים. נועה לא יכולה לומר אם היא אוהבת אותה או לא. אם ישאלו אותה, היא תספר שפעם גיסתה עזרה לה לצבוע את השיער בגוונים כתומים.
אח של נועה יודע לפעמים לחבק, היא ראתה אותו מושיט זרועות ואוסף אליו את אשתו וגם ידידוֹת. נועה עצמה יש לה זרועות קצרות ונדמה שהחיבוק שלה קרוב מדי.
בשביל אחיה ואשתו היא האחות הקטנה שגרה בבית. היא עטופה בשמיכתה. אבל גם הם לא מעניינים אותה כל כך. היא עטופה בשמיכתה, והוא בסך הכול אחיה.