קודם כול, שבתי לי מחופשה (היה מאוד כיף!) וגיליתי שהרגישו בחסרוני, אז תודה רבה לכל הדואגים והמתעניינים, וכיף לחזור!
חוץ מזה, אני מתרגשת כי הספר של חברתי האהובה אריאל להמן, "עד העונג הבא", כבר יצא לחנויות! מחר תהיה עליה גם כתבה בשבעה ימים. ביום שישי הבא תהיה כתבה עליה בשבעה ימים.
בעיקרון אני משוחדת בהמלצה שלי על הספר כי אני חברה שלה, אבל אם עוד יש מישהו שהצליח לא לשמוע איך הכרנו והתחברנו, הנה הסיפור - שיעיד שאני באמת אוהבת את הכתיבה שלה ולא "רק" אותה.
כשיצא הספר הראשון של אריאל, "אובססיה זה שם של בושם", הייתה גם אז כתבה עליה בשבעה ימים, וקראתי אותה, ואמרתי לעצמי - וואו, היא כותבת על משהו שחשבתי שקורה רק לי! הספר ההוא היה 12 סיפורים קצרים על קשרים עם "זולת מפונטז", לפי ההגדרה של אריאל, אנשים שהופכים בבלי דעת להיות איזה קולב לדמות הראשית שתולה בהם את כל המאוויים והעולם הפנימי הסוער שלה. עד אז חשבתי שרק אני עושה את זה, ובניגוד לאהבה רומנטית-מינית לא מצאתי הרבה כתיבה על האהבה הזאת, שלא בהכרח מבקשת לה מימוש זוגי ומיני, ואפילו - בדרך כלל לא.
בקיצור, הסתערתי על הספר, ובאמת הרגשתי כאילו היא מכירה אותי (או כאילו אני מכירה אותה) כשקראתי את הסיפורים. כמו שאמר הולדן קולפילד, סופר טוב זה מישהו שמתחשק לך להרים לו טלפון אחרי שאתה קורא את הספר שלו, ובארצנו הקטנטונת יחסית קל להשיג טלפונים של אנשים. אריאל הייתה אז בלונדון, היא גרה שם כמה שנים, ובשיחת הטלפון הראשונה רק ביקשתי את הכתובת שלה כדי לשלוח לה מכתב.
התכתבנו ומההתחלה היינו מאוד הדדיות ונוכחות אחת עם השנייה לעומת הזולת המפונטז והחמקמק שהרבינו לדבר עליו, והייתה בזה חוויה מתקנת. ובכל זאת הקשר היה קצת וירטואלי, כי היא הייתה בלונדון ואני פה. נפגשנו כמה פעמים כשהיא הייתה בביקורי מולדת, בבתי קפה בתל אביב (היה נורא מפחיד בפעם הראשונה, כמו שקרה לי גם אחר כך במפגשים אחרי קשר וירטואלי), ומאז שהיא חזרה לארץ נהיינו חברות מאוד מאוד קרובות.
וכל זה, בהקשר הזה, כדי לומר שכשהיא נתנה לי לקרוא את כתב היד של "עד העונג הבא" התקשרתי אליה ואמרתי לה שאם לא הייתי רוצה להיות חברה שלה בגלל הספר הקודם, הייתי רוצה בגלל הספר הזה. היא שוב עשתה את זה - אמרה דברים שאף אחד אחר לא אומר, והפלא הוא שאחרי כל כך הרבה שנים, ובנושאים אחרים, עדיין אנחנו כל כך מתואמות.
על "עד העונג הבא" אני יכולה להגיד רק שהוא עוסק במיניות של נשים ויש בו כנות ועומק שחסרים לי בכל השיח הכביכול כל כך נפוץ עכשיו על הנושא.
יותר אני לא מפרטת כי תמיד נורא קשה לי לענות על השאלה "על מה הספר/הסיפור". גם על שלי.
וחוץ מזה עכשיו אני יוצאת להופעה של רילי, ונורא כיף שיש סביבי כל כך הרבה עשייה ויצירה ופירות יצירה, וכיף לפרגן לחברות מוכשרות.