צחוק ואהבה אצלי הולכים ביחד. כשאני רואה פרצוף מתוק של אדם או חתול אהוב אני יכולה פשוט לפרוץ בצחוק. ("למה את צוחקת?" - "כי אתה חמוד." דיאלוג נפוץ אצלנו בבית.)
וחשבתי על זה עכשיו בשני הקשרים. אחד הוא שיר האהבה היפה והחכם של רודג'רס והארט, my funny valentine:
My funny valentine
Sweet comic valentine
You make me smile with my heart
Your looks are laughable Unphotographable
Yet youre my favourite work of art
Is your figure less than greek
Is your mouth a little weak
When you open it to speak Are you smart?
But dont change a hair for me
Not if you care for me
Stay little valentine stay
Each day is valentines day
Is your figure less than greek
Is your mouth a little weak
When you open it to speak Are you smart?
But dont you change one hair for me
Not if you care for me
Stay little valentine stay
Each day is valentines day
וההקשר האחר הוא שנועה כתבה פוסט יפה ומרגש על תחנות מוזיקליות בחיי האהבה שלה, וחשבתי על זה שגם אצלי כל הקשרים התאפיינו במוזיקה משלהם, וחזי ואני שומעים ושמענו יחד המון מוזיקה, אבל הוא הראשון שהכיר לי מוזיקה מצחיקה, כמו שירים של פרנק זאפה למשל, או יצירות מודרניות ששומעים בהן כל מיני קולות מוזרים (הממ. היה לי חבר פעם שהשמיע לי מוזיקה מודרנית, וזה בכלל לא היה מצחיק. מה שחוזר לנקודה של הצחוק כסממן בריא של אהבה בריאה...).