נתקפתי געגועים עזים לשיר Spoon של הדייב מתיוז באנד, שדייב מתיוז שר בדואט עם אלניס מוריסט (יש שם גם סדרת סולואים מדהימה של כמה כלי נגינה, עכשיו אני זוכרת במיוחד את הצ'לו). השיר הזה מעורר בי תחושה של התעלות, וחלק גדול מזה הוא הצ'לו והשירה המופלאה של אלניס שם (אחרת מאוד ממה שהיא עושה בשירים שלה עצמה). ביוטיוב יש גרסה שדייב שר לבדו, וגיליתי שגם בלי אלניס והצ'לו יש קסם.
אולי זו ההבטחה המנחמת הגלומה בשורה Maybe you're a little crazy, but laughing outloud makes it allright
אז הנה דייב לבדו, ומי שירצה את הגרסה הקסומה יותר שיגיד, ואני אשלח במייל בערב בשמחה גדולה ורבה.