קודם כל, הנה ביקורת מוצלחת במעריב, שהיא מסודרת יותר ממה שאני הולכת לזרוק כאן לכל עבר.
ואני עכשיו בקטע של הצמרמורות בגב, כמו כשמפרשים חלום בבוקר שאחרי.
- אם המטלפנת המסתורית הייתה היבט של קומיקו, ההיבט של המיניות הפראית שהיה מודחק ומוכחש, טורו סירב בהתחלה לתקשר עם ההיבט הזה, אף על פי שנמשך אליו (השיחות גירו אותו, אבל הוא ניתק את הטלפון). הוא עבר תהליך ארוך עד שבסוף הוא מתעקש לקחת את אשת המסתורין הביתה, אפילו בלי להאיר עליה בפנס ולוודא שהיא-היא קומיקו. הוא מוכן לקבל את האפלה שבה, אחרי שקיבל גם את האפלה שבו (ירד לתחתית הבאר). הבאר נמלאת מים - המיניות שוב מפכה...
- החתול שנעלם יכול להיות המיניות של קומיקו שברחה לה מתוך הזוגיות שלה עם טורו, ומה שהכי יפה - כשהחתול חזר הוא כבר לא "נובורו וטאיה", כי נובורו וטאיה הוא מי שמשתמש באפלה המודחקת. מיניות שחיה באור היום, שלא מפחדת מפני עצמה, היא כבר משהו פשוט יותר - כמו מקרל .
- נובורו וטאיה הוא הרוע שיכול להשתמש במה שאנשים מדחיקים. כרתה קאנו, עם חוסר התחושה הקיצוני שלה, ממחישה את זה. ככל שהאדם שלם יותר ומקבל את עצמו, יצורים כמו נובורו וטאיה מאבדים את כוחם עליו. קומיקו (אולי בזכות העובדה שטורו בסופו של דבר אהב וקיבל אותה כמו שהיא) הייתה מסוגלת להרוג את וטאיה ובזכות זה ודאי תזכה עוד לאהוב ולהיות נאהבת, אבל לוטננט ממיה, שלא היה מסוגל להרוג את בוריס פושט העורות, כנראה לא הצליח להרוג את החלק הזה שבתוכו, ולכן חלה עליו הקללה שלא ייאהב ולא יאהב.
- נובורו וטאיה וטורו אוקאדה הם טיפוסים מנוגדים של גבריות: וטאיה אימפוטנט ואונס, טורו אוקאדה מאפשר וחם. לכן טורו יכול גם לרפא. נראה שהוא מרפא בדיוק את אותו דבר שוטאיה משתמש בו לרעה.
יש דמיון בין "הציפור המכנית" ל"קפקא על החוף" - המסע הפנימי של הגיבור שצריך גם לקבל את האפלה שבו, התהליך שהוא עובר גם לגבי הבנת מיניות של נשים, וכל מיני פרטים מרנינים כמו אהבת החתולים, עט המון בלאן ומוסקט שדומה קצת לאושימה סאן - אבל עדיין אני חושבת ש"קפקא" הוא הספר. יש בו מסע גילוי עצמי וריפוי עצמי יותר שלם.
אני בכלל לא רואה אצל מורקמי מה שאומרים כל מיני מבקרים - פטליזם וייאוש ופוסט מודרניזם. ההכרח הוא הכרח פנימי, המסע הוא מסע פנימי, והאדם מוכרח להקשיב לכל מיני קולות כי הם הקולות שלו. זו התחושה שלי, לא שמורקמי חושב שבעולם יש גורל שפועל בצורה כזו. זה גם מתחבר למה שאמר בריאיון כלשהו - שבחיים הוא מאוד ריאליסט ובכלל לא מיסטיקן.
ובגלל שההיגיון שלו הוא היגיון של חלום, אפשר גם שדמויות יתחלפו: שקומיקו תהפוך לכרתה קאנו, שהמטלפנת המסתורית תהיה בעצם קומיקו, וכן הלאה.