כשהייתי קטנה, ואמא שלי הייתה בבית ואבא שלי היה הולך לעבודה, בערך בעשר בבוקר הוא היה מתקשר בפעם הראשונה לשאול מה חדש. ואמא שלי הייתה אומרת לו: אתה זה שיצא מהבית, מה חדש אצלך? ואחרי שעתיים שוב אותו דבר... וככה גם אני נכנסת כל פעם בסקרנות אין קץ לג'ימייל ולמסנג'ר ולישראבלוג. מה חדש?
***
ולפינה האהובה עליי - פינת חברותיי המוכשרות.
ביום שישי יש עוד הופעה של רילי:
והערב של אריאל ורני ביום חמישי שעבר היה מאוד מוצלח ומיוחד. במיוחד אהבתי משהו שרני (ערן קצנלנבוגן), שהוא פסנתרן ג'אז מדהים, אמר: שבעיניו לא הכישרון הוא שקובע מי יהיה אמן מקצועי, אלא הצורך להתבטא באמצעות האמנות. על עצמו אמר שהוא התחיל להתאמן בפסנתר שעות רבות ביום כשהוא היה נער והרגיש שהוא זקוק לדרך הביטוי הזו של הנגינה ושיש דברים שהוא לא יכול להגיד בדרך אחרת.
קודם כול אני חושבת שהוא צודק, וחוץ מזה יש בגישה הזו משהו מאוד משמח ומונע קנאה. לכל מי ששואל לפעמים - למה הוא כן ואני לא, הנה התשובה. לפחות לגבי עצמי מאוד ברור לי למה לא מוזיקה (למה לא מוזיקה כיותר מתחביב): המילים ככלי ביטוי כל כך מספקות אותי, שעם כל ההנאה והאושר מהמוזיקה, אני פשוט לא זקוקה לה עד כדי כך.