לפני כמה זמן, אולי שנתיים - אני גרועה בזמנים, ראיתי ומאוד אהבתי את הסרט "תסתכלו עליי" של אנייס ז'אווי וז'אן פייר בכרי, סרט מקסים על זמרת אופרה צעירה שסוחבת עודף משקל ובעיות לא פתורות עם אביה הסופר המצליח והנרקיסיסט. היה לסרט הזה גם פסקול נהדר, רובו קלאסי, אבל היה גם שיר פופ אחד בספרדית שמושמע במסיבה שאותה זמרת מגיעה אליה כדי לחפש את הבחור שלא שם עליה (ומעניין אותה כמובן יותר מהבחור שכן שם עליה). השיר היה נפלא בעיניי, פצצת חושניות ממש, ומה שהבנתי מהמילים שלו גם אהבתי (מישהי אומרת למישהו שהאהבה שלו היא בעצם אובססיה, והוא אומר לה להקשיב לגרסה שלו). התחלתי לחפש ולחפש את הפסקול של הסרט, ולא היה לי מושג איך אני מתחילה למצוא את השיר המסתורי הזה שאני לא יודעת את שמו.
לימדתי אז עברית בקיבוץ צובה והייתה לנו הסעה לשם, ובהסעה היינו שומעים גלגלצ ויום אחד פתאום התחיל להתנגן "השיר שלי" ואני התחלתי לזעוק בהתרגשות: "וואו! כמה אני מחפשת את השיר הזה!". כולם הסתכלו עליי בתמיהה אין קץ והודיעו לי שגלגלצ טוחנים את השיר כבר חודשיים.
(באותה הזדמנות התוודעתי גם לנומה-נומה-יי המקסים).
בכל מקרה, הבוקר שמעתי בגלגלצ שוב את אובססיון הנפלא והתאמנתי בריקודי בטן תוך כדי נהיגה. ואחר כך היה גם "בן בסט" של אלון אולארצ'יק, איזה בונוס נחמד. זה השיר שהיה להיט לפני מיליון שנה כשהאקס שלי ביים את ההצגה שלו, ואני והשחקנים היינו שרים לו את השיר, שמשום מה נורא עצבן אותו. איזה כיף זה היה.
אז הנה האובססיה: