הפנטזיה הבלתי נלאית להיות אחד ומה היא בעצם?

אני מאוד אוהבת את השיר הזה של ג'ול:

Haunted

I will come 2 u
In the still of the night
And I will crush u
With the burden of sight
And u will understand
The shadows in my heart
The fury of my conviction
Will cause your heart 2 quicken
And then, my dear
U will see u want me here

CHORUS
And when u wake up
U will see yourself through my eyes
And when u break up
You'll understand
Why it is I cry

Let me speak quietly
So your heart can hear
I will hypnotize and mesmerize u
With the sound of your own fear

CHORUS

I just wanna get along
This is your song
I wrote it in my head
But the melody's all wrong
And it's driving me crazy
Not having u, baby
2 keep me company
In my own private world
You're my one true girl
And I won't be stoppin'
Just 'cause your knees are knockin'
When I decide 2 in
So don't make a sound
'Cause there's no one around
2 come between us now
I'm gonna haunt u, girl

מצד אחד יש פה קונוטציות של אלימות ואונס, אונס מנטאלי בטוח יש פה, ומצד שני מה שעומד מאחורי זה הוא רצון מאוד פשוט - שהאחר יבין את העולם הפנימי שלי. when you break up you'll understand why it is I cry.

וזה מזכיר לי שאפילו בכתבים הפסיכואנליטיים של מלני קליין, שנוטה להסביר הרבה התנהגויות ופנטזיות בצורה "שלילית" (כביטוי של תוקפנות למשל) אחד ההסברים להזדהות השלכתית (לצורך העניין נגדיר את זה כמנגנון של "לגרום לאחר להרגיש את מה שאני מרגיש" - כמו שקורבן הופך לתוקפן) הוא הצורך לעורר באחר את אותה חוויה כדי שיהיה יסוד להבנה ואמפתיה.

וגם אני, כשאני מגיעה למקום של רצון לכפות על אחרים את הרצון שלי או את קרבתי או להתערבב אתם, זה לא באמת מה שאני רוצה. מה שאני באמת רוצה הוא דיאלוג, ובדיאלוג הזה אין שום דבר מסוכן או מסובך או מאיים.

[ובהמשך היום ובכלל אני אעלה עוד שירים ואולי גם סיפורים לבלוג החדש פה, אם יהיה לכם זמן וחשק תבואו.]