טוב, בדרך כלל אני לא עושה דברים כאלה, אבל אני רוצה להיום ספאם, פעם אחת, אם אפשר, למען מטרה טובה.
אני רוצה להמליץ על הספר הזה, שנקרא, כפי שאפשר מן הסתם לנחש מהכותרת,
Will The Vampire People Please Leave The Lobby?
גילוי נאות: הסופרת, אליסון, היא חברה יקרה שלי. אפשר אפילו למצוא אותי בעמוד של ה"תודות" וגם קצת בפנים בתוך הספר עצמו. אבל לא בגלל זה, ולא בגלל ההתרגשות והעליצות שהציפו אותי כשראיתי את השם שלי ככה מודפס, אני רוצה להמליץ על הספר, אלא מאחר שאני חושבת שהוא באמת מאוד מוצלח.
הספר הוא סדרה של מאמרים על דברים שקרו לסופרת במסגרת ההיכרויות שהיא טוותה דרך אתרים ופורומים באינטרנט שקשורים לסדרת הטלוויזיה "באפי קוטלת הערפדים", או שהיו קשורים לסדרה ולקבוצות המעריצים שצמחו סביבה. אבל הספר הוא לא על "באפי", על רעיונות או ניתוחים של הסדרה עצמה. הספר הוא על האנשים שאהבו את הרעיונות והניתוחים והשיחות על הנושאים האלה. הספר הוא על אנשים. אנשים שנפגשו דרך האינטרנט, בזכות סדרת טלוויזיה, אבל הספר הוא גם על העובדה שלפעמים הדרך בה אדם פוגש אנשים אחרים היא משנית לעומת המשמעות והעומק של הקשרים שיכולים להיווצר, בכלל, כשאנשים פוגשים אנשים.
חלק מהפרקים עוסקים ישירות בחוויות שיכולות לנבוע אך ורק מרשת חברתית שצמחה סביב סדרת טלוויזיה: נסיונות להציל סדרה כושלת, ארגון מסיבה שנתית שכוללת מעריצים ויוצרים ופעילויות צדקה ובלגן, קשרים עם האנשים שמאחורי הקלעים (מכל מיני סוגים - גם האנשים, גם הקשרים), תגובות חריפות לפיתול מסויים בעלילה ועוד. אבל לבו של הספר, בעיני לפחות, נמצא בפרקים שמתארים חוויות שאין בינם לבין טלוויזיה ולו דבר משותף אחד, מלבד היותה הגורם המקשר הראשוני להצטרפות לקהילה האינטרנטית.
עבורי, כאמור, זה ספר על אנשים - על הקשרים ביניהם, על צחוק ודמע ודרמה ואהבה ופחד והתרגשות ושטויות והמשמעויות שלהם. ועל איך כל הדברים האלה קיימים ברשת, בדיוק כפי שהם קיימים בכל מקום אחר. כל מי שאי פעם היה צריך להסביר שהוא מכיר מישהו אחר "מהאינטרנט", ולא ידע כל כך איך לצאת מהמבטים המוזרים שקיבל כתגובה מכל מיני אנשים אחרים שסביבו, יכול למצוא את עצמו בפנים.
יש גם פרקים שממש מבקשים שיפתחו אותם מול אפים של אנשים שמעקמים את אותם אפים ממש מול האינטרנט ושיניו החדות. למשל, על הסכנות האורבות לילדים (ובעיקר לנערות צעירות) ברשת והדרכים להתמודד איתן, על העמדות פנים באנונימיות שהרשת מאפשרת, וחשיפתן, ואפילו על טרולים מעצבנים ומגוון השיטות להתעצבן מהם בפונט רם. אבל גם על קשרים אישיים קרובים וחמים שהתחילו באלקטרונים על מסך, על חיים שהצליחו למצוא נתיב לשינוי ולשיפור בעקבות קשרים כאלה, על חברות אמיצה, טוב לב נדיר (או שמא?) ו - אהמ, אם אני אגיד שוב "אנשים" אני אסיים את המכסה שלי לכל השבוע, נכון? גם אם אני אשים את המילה "מיוחדים" ליד? טוב, אז אני לא אגיד.
אליסון כותבת נפלא. היא מצחיקה נורא, כנה עד כאב, מרגשת בלי להיות רכרוכית ובעלת הבחנות חדות להפליא. ושוב, אני לא אומרת את זה בגלל שהיא חברה שלי, למרות שהלב הענק שלה וחוש ההומור הם בפירוש חלק מהסיבות שבגללן אני גאה בכך שאני יכולה לקרוא לה, בפה מלא, חברה.
מי שרוצה, יכול לקבל דוגמית, הפרק על נסיון ההצלה של "פיירפליי":
http://www.allysonbeatrice.com/firefly.html
נילי
