RILEY: No, that's okay. I shouldn't take this personally. I mean, what with Angel, I mean, it's understandable that there would be transference. I mean, they're both broody immortals.
BUFFY: (firmly) I am not transfer-y.
טרנספרנס, בעברית העברה, הוא מושג בפסיכולוגיה שעוסק ברגשות של המטופל כלפי המטפל, שאינם באמת קשורים למטפל אלא "מועברים" מהילדות ומהקשרים עם ההורים. ההעברה היא חלק חשוב מהטיפול כי בתוך היחסים עם המטפל אפשר לעשות תיקון ליחסים עם ההורים, תיקון שמתאפשר כי חווים דברים מחדש ולא רק מדברים עליהם. אבל גם ביחסים רגילים יש העברה - זה הגיוני, כי אנחנו נושאים אתנו את ה"חבילה" שלנו מהילדות. בדרך כלל אפשר לזהות את ההעברה כשמישהו מעורר הד עמוק בתוכנו, שהעומק שלו לא מוסבר לגמרי במערכת היחסים עצמה. (כמו שכתבתי בשיר הזה.)
פעם ניסיתי להתיידד עם מישהי שהייתה מורה שלי והיא סירבה בטענה שהרגשות שלי אליה הם טרנספרנס. זה לא היה כל כך נעים, ובדיעבד היא השתמשה בז'רגון הנכון לשירות החרדה שלה עצמה, שהרי היא באה עם הטרנספרנס שלה והניחה שמי שיכיר אותה באמת ויהיה קרוב אליה לא יאהב אותה באמת.
אז זה טוב או רע? הייתי שואלת פעם. לפעמים טוב להחזיר דברים "הביתה" כדי לטפל בהם. לפעמים עוצמות יתרות שנוצרות בגלל העברה הופכות דברים לכואבים יותר, ולפעמים אפשר לעשות תיקון. פעם גם הרגשתי "אשמה" על זה, כאילו ההעברה מונעת לראות את האחר, אבל זה תלוי עד כמה החבילה שמביאים היא כבדה. היום אני יותר קלה וסלחנית וזה נראה לי משהו שמטבע הדברים אנחנו מביאים אתנו, ואפשר להתמודד אתו בתוך קשר, בעיקר כשיש מודעות.