הלילה חלמתי שאני במין מחנה קיץ של כותבים או של יוצרים בכלל, מצד אחד הייתה אווירה מלאת השראה ומצד שני לא הגענו לכתוב כמעט בכלל מרוב התרחשות חברתית. בדיוק לפני שהתעוררתי עמדתי לכתוב שיר שהגדרתי אותו לעצמי בחלום "שיר יונה וולכי", וכתבתי רק את השורה הראשונה: "כשתבוא לשכב אתי כמו בארט סימפסון".*
לפני יומיים ראיתי פרק של חברים שבו פיבי כעסה על רוס, מאוד, ולא רצתה להגיד לו למה אבל בסוף התברר שהיא לא זוכרת למה! והיא אמרה שהיא לא זוכרת למה, אבל היא בטוחה שהיא נורא כועסת עליו. נורא אהבתי את זה, כי כשאני כועסת על מישהו אני כל כך עסוקה בלהרגיש אשמה ולנסות להצדיק את זה ולחפש סיבה מספיק טובה, והנה דמות שמרשה לעצמה לכעוס כי ככה היא מרגישה ואפילו בלי לדעת מה הסיבה.
בכל מקרה, בסוף התברר למה היא כועסת וזה היה נורא משעשע:
Ross: Why are you mad at me? Phoebe: You said I was boring. Oh! Ross: When did I say you were boring? Phoebe: Oh my God, I remember now! We were playing chess! Ross: Phoebe! You and I have never played chess! Phoebe: Oh, come on! Yes... remember that time on the frozen lake? We were playing chess, you said I was boring, and then you took off your energy mask and you were Cameron Diaz! Okay, there's a chance this may have been a dream.
(קמרון דיאז באמת קצת מעצבנת...)
* יש כמה שירים של יונה וולך שנפתחים "כשתבוא לשכב אתי כמו...". למשל: "כשתבוא לשכב אתי כמו אלוהים"; "כשתבוא לשכב אתי כמו שופט"...
תוספת: אני אמנם התעוררתי, אבל רונן הרים את הכפפה החלומית וכתב את השיר... (אם זה יהפוך להתחלה של סשן אלתורים כזה, אני ממש לא אצטער...)
כשתבוא לשכב אתי כמו בארט סימפסון
תהיה צהוב
כל כך צהוב
אתה תהיה העבריין הקטן
השובב הקטן
דקור אותי בקוצים שלראשך
ענה אותי ככל שתוכל
דבר בקול צהוב ושדוף
אני אשמע
אל תתפשט השכב אותי על קרש הגלישה
כתוב על הלוח אלף פעם
את שמי
היה הפשע
היה הציור עצמו
חבוש משקפי שמש על עינייך הענקיות
הכנס לי שלא אדע איפה ספרינפילד
מי זה הומר
מה זה אומר
שלעולם לא אבין מה מסתתר
מאחורי מכנסייך התכולים
עשה בי מעשי קונדס
שובב אותי סובב אותי
עשה ממני בדיחה