אני אוהבת קולות. מוקסמת מהקולות של האנשים שאני אוהבת, ויש להודות, מהקול שלי עצמי. אני אוהבת מאוד טלפון, את האינטימיות של שיחות טלפון, את הנימה בקולות היפים של האנשים האהובים כשהם מזהים אותי ושמחים שזאת אני. אני אוהבת קולות אקספרסיביים שמיד שומעים בהם את מצב הרוח של הדובר. אני אוהבת גם מיקרופונים. לשמוע את עצמי דרך מיקרופון כשהקול שלי פתאום בא גם מבפנים וגם מבחוץ. אוהבת שירה, ואת ההבדל בקול בין הדיבור לשירה. אוהבת לשיר עם אנשים. מתרגשת מאוד משינויי גוון בקול של זמר במהלך שיר.
לשני ההורים שלי יש קולות מאוד יפים ומוזיקליים. והנה גם הדרי כבר עכשיו מתחילה להיות ילדה מאוד ווקאלית, מנסה כל הזמן את הקול שלה ומייצרת כל מיני גוונים בו. ואנחנו מנהלות הרבה דיאלוגים בשירה (ועם אבא שלה היא מתופפת. כל היום הולכים ג'ם סשנים בבית הזה...).
אז הנה הקולות הנפלאים ביותר בעיניי - הנשיים והגבריים.
1. אלה פיצג'ראלד
2. קרלי סיימון - והשיר הוא בונוס לאוהבי באפי...
3. ג'וני מיטשל
ועכשיו הבנים...
1. מתי כספי, בשיר שאם היה אפשר לבחור הוא השיר שאני הכי אוהבת:
2. איאן אנדרסון. האמת שאני מוקסמת יותר כשאני לא מסתכלת עליו אלא רק מקשיבה...
קשה לי להחליט על מספר שלוש אז בינתיים אני משאירה את זה פתוח. אם מדברים על הקול נטו, הייתי הולכת על בריאן פרי, אבל אני לא מקשיבה לו כל כך הרבה. מוריסי נפלא, אבל גם אין בינינו היכרות מספיק אינטימית...
אתם כמובן כמובן מוזמנים להוסיף עוד קולות אהובים עליכם.
חזרתי בשנה הבאה... לא יכולתי להתאפק. איך אפשר פוסט על קולות יפים בלי ג'ואן באאז השמֵימית?
וחיפשתי את פיונה אפל שגם לה קול מענג, הפעם ממחלקת הנמוכים, וזכיתי ומצאתי גרסת כיסוי שלה לשיר מרגש של אלביס קוסטלו, שהוא בכלל טוב בלרגש...
מבחינות מסוימות ג'ול היא ההפך מפיונה - פיונה שרה מהקישקעס וג'ול קצת מניפולטיבית, אפילו מעושה. אבל הווירטואוזיות שלה נערצת עליי.
זהו לבינתיים (תחזיקו אותי!..
]
