האחד, בלי הקשר, אבל פשוט אחת האמירות המקסימות והקצת וודי אלניות של זאנדר:
One of us is very confused, and I honestly don't know which
כמה מצחיק ככה אמיתי - זו דרכו של בלבול, לא?
והשני שעליו אני גם אתפלסף קצת, ג'יילס לווסלי:
'If you want to criticize my methods, fine. But you can keep your snide remarks to yourself. And while you're at it, don't criticize my methods
אני מתה על זה!
וחשבתי שאנשים תמיד אומרים "לא נעים לקבל ביקורת; את לא יודעת לקבל ביקורת; קשה לקבל ביקורת" והסב-טקסט הוא - "אז הנה בואי תוכיחי שאת בוגרת ומסוגלת לשמוע את הביקורת שלי". וזה קצת כמו שאומרים למישהו: "אתה מפחד" וזה גורם לו להרגיש לא נעים ולהעז בכל זאת. אבל חברה שלי סיפרה לי סיפור מדהים של עוצמה על זה שכשהיא הייתה ילדה קטנה וסוטה הציק לה בפארק ושאל אם היא מפחדת, היא ניצלה בזכות זה שענתה לו "כן! אני מפחדת!" וזה גרם לי לחשוב. כמה כוח יש לנו כשאנחנו מתחברים למה שאנחנו מרגישים, גם אם זה לא הדבר "הנכון".
אז כן, אני לא אוהבת ביקורת וחלק ניכר מהזמן גם אין בכך הפסד; כי הצורך להשמיע הוא ממילא של המבקר, והבעיה היא בעצם שלו. ואם זה באמת באמת משהו אצלי, זה יבוא מהאנשים הקרובים ביותר וזה יבוא בצורה כנה ("מפריע לי" בין אנשים קרובים זו לא ביקורת; זו תקשורת אינטימית). ואם לא, אתם יודעים מה - אני לוקחת את הסיכון!
(וזה מזכיר לי עוד משהו מבאפי, שקורדיליה אומרת על באפי שאולי היא נכנסה לבית החולים כדי "להסיר את הדבר הזה מהפנים שלה - מה, אני היחידה ששמה לב לדבר הזה?"..)