הדירה הראשונה שגרתי בה מחוץ לבית הוריי היא בקומה גבוהה בבניין גבוה שהיום גרים בו רק חרדים. אז היו גם וגם. אני עברתי לגור שם כשעזב צ', זמר האופרה, ונשארו ע' הידיד שלי מהתיכון וא' הסטודנטית לאדריכלות. זה היה אחרי שנפרדתי מההונגרי והייתי בדיכאון, וע' הציע לי לעבור לגור אתם וזה נשמע לי כמו שינוי שאני צריכה וכמו תקופה חדשה.
אהבתי להביט מחלון חדרי הגבוה על הנוף העירוני (שדרות הרצל והאוטובוסים החולפים), אהבתי את קורות העץ שהיו לי על הקיר.
בבוקר הראשון שלי בדירה קמתי, יצאתי לסלון וראיתי שם בחור שאני לא מכירה (חמוד דווקא). התברר שהוא ידיד של השותף שלי, שישן אצלו. ואצל השותף באמת ישנו כל לילה חברים וחברות, את החברות הוא לפעמים גם העביר אליי לחדר בלי לשאול.
א' לימדה אותי לנקות (אם כי עד היום לא השתלטתי על התחום ממש) ולהוסיף בצל מטוגן לאורז. לעומת זאת היא הייתה דחיינית כרונית בתשלום חשבונות. באיזשהו שלב התברר לי שלא שילמו בדירה הזו ארנונה כבר חודשים ארוכים. בפעם הראשונה שהייתה לנו הצפה (הו, ירושלים ואינסטלציה) אני זו שהתקשרה לבעל הבית. אמרתי לו שאני הדיירת שהחליפה את זמר האופרה ואז התברר שהוא לא ידע שזמר האופרה עזב.
א' לא הייתה ישנה בלילות, היא עבדה לילות וכשלא עבדה התכוננה להגשות בלימודים. לפעמים הייתה תופסת שעתיים-שלוש שינה פה ושם. כיום, כשאני מתעוררת בלילות בניגוד לרצוני (וזה בעצם היה הטריגר לכל ההיזכרות הזאת) אני מבינה עוד פחות איך היא עמדה בזה. היא שמרה כשרות ולכן היה לה כיור שלה ולי ולע' היה כיור אחר, אבל ע' לא רחץ כלים אף פעם ויום אחד א' נגעלה למרות ההפרדה בכיורים ושמה לו את כל הכלים המלוכלכים על המיטה, אבל הוא רק הוריד אותם לרצפה וגר אתם בחדר כמה שבועות.
כשמ', החברה המובטלת של א', באה לגור אתנו קצת, פתאום הבית התנרמל, היא איכשהו עודדה את א' לא לעכב את תשלום החשבונות והשרתה אווירה משפחתית קצת, עד שאפילו אני הייתי באה לשבת בסלון בערב למרות ששנאתי את תוכניות האירוח שע' אהב לצפות בהן (בכלל זה היה כשהייתי אנטי טלוויזיה. סליחה קיטי).
אין לי ממש פואנטה. אחרי שנה עברתי לגור רק עם שותפה אחת בדירה אחרת. מה שכן היה כיף היה שע' היה מדרבן אותי לכתוב כל מיני דברים, והייתי כותבת בחדר ומיד אחר כך קוראת לו ומקריאה לו את מה שכתבתי. זה היה כמו בלוג חי בדירה :).
לפחות עכשיו כשאני רואה את הסדרות האלה, סיינפלד ושות', שבהן כולם שורצים (מילה של אמא שלי) בדירות של החברים כל הזמן, אני יודעת שכבר חוויתי את זה ואני לא צריכה לקנא (למרות שאני כן ישר מקנאה, זה רפלקס אצלי לקנא בכל דבר חברתי גם כשאלה דברים שאני מזמן לא רוצה).
כאמור אין פואנטה - אתם מוזמנים להעלות זיכרונות על שותפים ודירות. או לספר סיפורים עכשוויים על שותפים ודירות.
