חוץ מזה שאין לי זמן, קונקרטית ונפשית, היא שיש משהו פרדוקסלי מאוד בחיים שלי עכשיו. מצד אחד רשימה ארוכה וסיזיפית של מטלות, מצד שני הרבה רגעי אושר והתפעמות. מצד אחד געגוע נוסטלגי לדברים של לפני, ומצד שני אני כל כך לא פנויה אליהם, וגם כשיצאתי למשל לסרט שאהבתי עם חברה מקסימה, זה כאילו לא העלה ולא הוריד. יכולתי לוותר על זה. (מה שבאמת הכי מרענן אותי זו סדנת השירה שאני מנחה פעם בשבוע במכינה קדם צבאית.)
אז הנה הצלחתי לנסח את זה.
(ויש גם סיבה רביעית)
(לא באמת יש סיבה רביעית, זה ציטוט מחזי לסקלי והיום אני מביאה לסדנה שיר (אחר) שלו (תודה טטושון)).
