דרורית ואני מתכתבות לנו במייל על הקושי שבגידול ילדים, ואני כבר שבוע כמעט לגמרי תקועה בבית עם ילדה קצת חולה, שהאמת שאפילו במצבה החולה היא מלאך, אבל בכל זאת קצת יותר נזקקת מהרגיל.
ואני החלטתי עכשיו לא לוותר לעצמי בעניין של התעמלות כל יום, לפחות זה אם אני לא יוצאת מהבית. והעבודה שלי כידוע דורשת ממני לשבת ולשבת ולשבת. ולשבת.
אפרופו התעמלות, אם ראיתם "ג'ונו", ג'ונו מתרעמת שם על הביטוי המכובס של מבוגרים על בני נוער - "פעיל מינית", ואני כנ"ל על "פעילות גופנית". כאילו, אתם מתביישים להגיד התעמלות? התעמלות! עמל! כן!
בכל מקרה, ההתעמלות שלי היא מין שעטנז של כל מיני דברים שלמדתי בחוגי התעמלות וריקוד במהלך הזמן, והדרי שבדיוק למדה למחוא כפיים, וצפתה בי, התחילה פתאום ללוות אותי במחיאות כפיים בדיוק בזמן שענטזתי לצלילי "שאקירה שאקירה"... 
ועכשיו לחלק הקשה - לחזור לעבוד.
(מדברים, ולפעמים שותקים, על הקשיים שבגידול ילדים אבל לטעמי גם לא מדברים מספיק על כמה שקשה לעבוד.)
