דויד גרוסמן היקר עד מאוד ללבי פרסם טור אישי על ספרו החדש:
http://www.newlibrary.co.il/HTMLs/article.aspx?C2004=14039&BSS53=13176
ושוב הוא מזכיר לי כמה נפלאה החוויה הזו של הכתיבה כשכל הפְּנים רוחש חיים, והחוץ מחוויר לעומתו.
אבל גם מעורר בי מחשבות על זה שאולי לכן אני לא כותבת רומן, שאני מכוונת מאוד לנמענים חיצוניים שאינם אני, וקשה לי לוותר על החיות הזו שם בחוץ באינטראקציה.
אבל כנראה יש יותר מדרך אחת לכתוב רומן, כמו לעשות כל דבר אחר.
