יש לי רק כמה דקות, אבל רציתי לשפוך כאן כמה מחשבות מאתמול.
אחת - שההבחנה, או הניגוד, האמיתיים בעיני הם לא בין עצב לשמחה אלא בין רגשות לא מעובדים (raw) לרגשות מעובדים. הלא-מעובדים זה המקום של המים הסוערים, אולי גם מקום חרדתי - צריך לבדוק אם תמיד. מקום "פרימיטיבי" כמו צירי לידה. ושם, השמחה יכולה להתחלף בצער והשינוי הוא די שטחי, כי בעומק המהות היא שהרגש הוא סוער וקמאי. ונדמה שמספיק להיות קצת יותר עייפים, למשל, והוא יתחלף משמחה לצער.
יודעים על מה אני מדברת?
אני חושבת למשל שהרגשות שלי לקראת יום הולדת שנה של הדרי היו כאלה. שמחה וחרדה אבל העניין הוא לא לקרוא להם בשמות, אלא שהם באים מהמקום האפל ההוא.
שתיים - נכון יש דיכאון עונתי? אז לי יש דיכאון שעתי, בשעות אחר הצהריים. זה מדהים כמה אני שמחה בבוקר, יכולה להשתמח שוב בערב, אבל אחה"צ פשוט לא טוב לי. זה גם השלב שמצטברים עייפות וכאב גב מכל היום... שינה בצהריים זה פשוט דבר חכם. כמו שאמר מנואל (זה בשביל פאולו וז'ואניטה או איך שלא קוראים לכם):
siesta - little sleep - same in i-spanish!
הלכתי.
