בעקבות פרויקט השיאים שהיה פעם אצל הלחשנית עבדתי קצת עם התלמידים שלי בסדנת הכתיבה על סופרלטיבים (וזו הזדמנות להודות לך לחשנית על ההשראה המתמשכת...). בזמן שהם כתבו גם אני שרבטתי כמה דברים, והנה הם:
את המחזה הכי מדהים בעולם רציתי לכתוב, אופרת רוק בעצם, פזמון אחד היה לי בראש בעודי ממתינה לאוטובוס בעין כרם בחום הצהריים, ולא היה לי זמן להשלים את השיר כי הייתי עסוקה בתדהמה שאפיל על העולם כולו, שתעצור את כל המכוניות האלה כולי בחום הצהריים, לא יוכלו להמשיך לנסוע לא יוכלו להמשיך בחייהם הרגילים לא יוכלו בלעדיי.
-
האחים יותר מ ופחות מ הלכו למסיבת התה של מר הכי. כשיצאו מהבית כבר היו עצבניים אחרי ויכוחים מרים על לבושם, שכן מרת שיא היופי הייתה אמורה להגיע למסיבה, ויותר מ לא היה מרוצה מהעניבה של פחות מ ומהקפל במכנסיו שלא היה מגוהץ די הצורך.
בדרך פגשו את העלמה בה במידה והיא בירכה אותם לשלום בניד ראש קורקטי. עצבן אותה שכולם מתעניינים רק במרת שיא היופי, זה נראה לה מאוד שטחי מצדם, אבל האמת היא שגם חברתה בירא עמיקתא לא זכתה להצלחה גדולה בקרב הגברים בכפר.
אצל מר הכי היו המשקאות הכי טעימים והאוכל הכי טעים, בכמויות הכי גדולות כדי שאפילו מר הכישָמֵן לא יגמור לכולם את האוכל, וגם לא בתו, העלמה הכירעבה. אבל אף אחד לא נהנה בהן באמת חוץ ממר והייתאךשמח, שלא ממש הייתה לו ברירה.
-
הילדה הכי מתוקה בעולם
החום בעינייך אינו נפרט
לדימויים.
כולך תמימה (וחמה ועגולה)
ואינך נפרטת.
ניבטים ממך לפעמים גילים אחרים
העתיד
אבל כל כולך נוכחת
