Perfect Day
Just a perfect day
drink Sangria in the park
And then later
when it gets dark, we go home
Just a perfect day
feed animals in the zoo
Then later
a movie, too, and then home
Oh, it's such a perfect day
I'm glad I spend it with you
Oh, such a perfect day
You just keep me hanging on
You just keep me hanging on
Just a perfect day
problems all left alone
Weekenders on our own
it's such fun
Just a perfect day
you made me forget myself
I thought I was
someone else, someone good
Oh, it's such a perfect day
I'm glad I spent it with you
Oh, such a perfect day
You just keep me hanging on
You just keep me hanging on
You're going to reap just what you sow
You're going to reap just what you sow
You're going to reap just what you sow
You're going to reap just what you sow
חוץ מהמלנכוליות הכללית של לו ריד, השורות האלה בשיר:
you made me forget myself
I thought I was
someone else, someone good
בניסוח הולדן-קולפילדי, הרסו אותי. העציבו אותי נורא. חשבתי שהשיר הזה הוא על מישהו שלא אוהב את עצמו. גרסה קיצונית יותר ומעציבה יותר של השורה של ג'וני מיטשל:
I love you when I forget about me.
אבל אחר כך חשבתי על כל המסגרת הזאת של היום המושלם, וחשבתי שלמרות שהשורה הזו שהרסה אותי אכן נוכחת מאוד, השלמות היא מה שחשוב כאן, ויותר משזה שיר על אדם שלא אוהב את עצמו, זה שיר על אמן.
ואז עלו לי שאלות על אמנים ואמנות, וזה החלק המעניין.
אמן ביצירתו חייב לבחור ולברור, ויש בבחירה משהו שיפוטי: זה יפה וזה לא יפה, זה טוב וזה לא טוב. והאם יש נטייה כזאת, נטייה אמנותית, שגורמת לנו להיות שיפוטיים יותר גם כלפי החיים עצמם? לנסות לשכתב, לערוך, לביים את החיים? האם אמנים הם אנשים שיותר קשה להם לקבל את עצמם, את החיים, את העולם, כפי שהם? ואולי אין קשר בין הדברים, אצלי למשל אני חושבת שהמוטיבציה העליונה לכתיבה היא הניסיון להבין אנשים – אחרים ואת עצמי. אבל כן נזקקתי ואני נזקקת לחינוך עצמי ממושך נגד שיפוטיות כלפי המציאות. האם זה קשור להיותי אמנית או לאו דווקא?
איך זה אצלכם, ו/או מה דעתכם?
אגב, לנו היה בילוי משפחתי מקסים בסוף השבוע, והילדה שלי בכלל מתמתקת מיום ליום ברמות מטורפות, אבל זה לא מעורר בי מלנכוליה רומנטית כזאת אלא פשוט שמחה. מלנכוליה רומנטית קשורה אצלי יותר בעבר או בקשרים מרוחקים יותר שלא מתממשים או כמעט לא מתממשים ביומיום. לכן גם מוזר לי קצת כי נשמע שהשיר של לו ריד הוא על זוג שחי ביחד, על אהבה ממומשת. אז אולי ההתרפקות היא כפי שחשבתי, באמת על השלמות האמנותית של היום המושלם.
