נכון יש עניין כזה שנשים אוהבות נעליים? אני למדתי את זה בעיקר מסקס והעיר הגדולה, לי עצמי יש בדרך כלל זוג אחד עד שהוא מתבלה לגמרי. אבל ייתכן שהדרי נולדה עם המאפיין הנשי הזה למרות הגנים שלי, כי לפני שבוע קנינו לה את נעליה הראשונות (ורודות מתוקות עם פרחים) והיא כל כך אוהבת אותן, וגם פיתחה עניין כללי בנעליים, והיא מנסה להנעיל את כל הנעליים (הגדולות והקטנות) על כל הרגליים (כנ"ל). אבל התוצאה מרחיקת הלכת יותר של העניין היא שיוצא ש"נעל" היא המילה הראשונה שלה. כלומר, יש "מה" שלפעמים בשעת בכי אפילו הופך ל"אמא" ממש או ל"אמאמא", יש "בבא", שזה גם אבא, גם ביי ביי וגם מפתחות, יש "נם נם" שזה אוכל ו"אהההה" שזה שתייה, "נה נה נה" שזה לשתות חלב מבקבוק, והערב התברר שיש גם "וה" שפירושו "וואו", אבל המילה הראשונה שהיא אמרה בשלמותה וכפי שהיא ומתוך כוונה ברורה הייתה: נ-על. אמנם יש עדיין גרסאות נוספות: נ-אה, נ-ען, ול-על, אבל היא כבר אמרה כמה פעמים "נעל", ובאושר רב.
היום כשהיא שלחה אל אביה חיוך מקסים ואמרה לו "בבא" אמרתי: היא די מבסוטה ממך, כמעט הגעת למדרגה של נעל. אכן מדרגה נעלה.
חוץ מזה, השלב הזה שהיא כבר הולכת ועושה המון דברים הוא נורא כיפי, בעיקר כי היא באה ומחבקת. ממש מחבקת עם הידיים כמו גדולה ומתרפקת ומחככת את הראש. ואז אנחנו נורא נפעמים ואומרים לה: תודה על החיבוק! אז היום כששכחתי ואמרתי רק: "איזה כיף!" היא הזכירה לי: "דה."
