הכלב השחור - חלק רביעי

הם פסעו על השטיח החום יחדיו וטיפסו במדרגות אל הקומה העליונה, קומתה של המנהלת, שם נעשה השטיח אדום ורך ולדורי התחשק להוריד את נעליה ולחוש אותו ממש. הם פסעו במסדרון אל דלתה של המנהלת שהייתה פתוחה כדי סדק, והחליפו ביניהם מבט חיישני לפני שאלכס העז להרים את ידו ולהקיש שתי נקישות.

"יבוא," אמרה המנהלת ואלכס פתח את הדלת אל חדר ארוך, שבקצהו שולחן גדול ומאחורי השולחן יושבת המנהלת, לבושה חליפה אדומה, רזה, האור הצהבהב חופף על שערה הקלוש ומשקפיה צובטים את מורד אפה. דורי לא זכרה אם בכלל ראתה כבר פעם את המנהלת פנים אל פנים, וכעת השתאתה לניחוח הבושם הזר לה ולציפורניים הצבועות לַק אדום, שחלקים ממנו התקלפו כבר.

"אלכסנדר," פתחה בקול חרישי ונעים, שאף הוא הפתיע את דורי. "אמך מציעה לארח אותך ואת דורית לתקופה של שבוע. היא מוכנה לקבל עליה את האחריות לדורית. מצדי אין מניעה."

"דורית," הישירה לפתע מבט אל עיניה של דורי מעל למשקפיים, "אני כמובן מצפה ממך להתנהגות טובה שתצדיק את האמון שגברת וְקוּסנָה נותנת בך."

דורי השפילה את עיניה והרגישה לפתע פתאום אשמה עד מאוד בלי לדעת במה, אך כשהרימה את מבטה מצאה בעיני המנהלת חיוך טוב.

באותו לילה לא הצליחה להירדם. היא לא זכרה שאי פעם נדדה שנתה: השינה הייתה המפלט שלה, הסם, התענוג. אמנם מאז השיבה את הדגל כבר לא אפפה אותה השינה כל יום כשמיכה עבה וכבדה, אך תמיד כשנכנסה למיטה ועצמה את עיניה הייתה זו מחבקת ומערסלת אותה עד הבוקר.

אבל הלילה ירדה עליה ערנות משונה, כמו צמרמורת קור לאורך עמוד השדרה. מחשבותיה דהרו, רקדו סביב הלא נודע הזה שהוא ביתו של אלכס, אמו של אלכס, ניסו להבקיע אליו ולצור לו צורה. שוב ושוב חששה שהצמרמורת תהפוך למחלה, שהיא תתעורר בבוקר חלשה ודוויה ולא תוכל לנסוע, ואלכס רק יצמיד שפתיים קרירות למצחה החם וילך לו ואז יישארו רק הפנימייה החוּמה-צהבהבה ויותם והכלב. שוב ושוב אמרה לעצמה שאם תישן היטב הלילה, יגדלו הסיכויים שתרגיש טוב בבוקר, ונזפה בעצמה בבהלה שהיא עוד לא נרדמת. אבל כשעלה הבוקר זינקה ממיטתה רעננה, אף שנדמה היה לה שישנה רק שעה.

היא קמה, ניגשה לחדר הרחצה, צחצחה שיניים והסתרקה ואספה את שערה בתסרוקת שהיא קראה לה "קוקו בלוף" וכולם קראו לה "קוקו שקר", בגומייה היפה, למרות שזו לא מיטיבה להחזיק את השיער, ופניה בראי נראו לה חיוורות ונפוחות, אבל היא לא ידעה מה לעשות בנדון. היא שבה אל חדרה, ארזה מעט בגדים בילקוטה (לאחר שהוציאה ממנו את ספרי הלימוד וערכה אותם על המדף שלה), וכשסיימה ועמדה מוכנה כבר דפק אלכס על דלת החדר ועמד בפתח, תיקו על כתפו, ולדורי היה נדמה שהוא נראה יותר גבוה, חיוכו יותר בוטח, ולפתע עלה בדעתה שהוא יפה תואר. לראשונה הייתה נבוכה בחברתו של אלכס, והשפילה את עיניה כשחלפה על פניו. לראשונה התכופף ונשק לה על לחייה לפני שלחש לה "בּוֹ טוב".

הכלב השחור - המשך

מול דלת חדרה פגשה את אלכס.

"דור," בירך אותה.

"אל," השיבה. הייתה להם שפה מיוחדת, ובה מותר לדבר רק במילים בנות הברה אחת.

"מַש?"

"בְּסֶ," השיבה דורי, ולא הזכירה את הכלב. מה יש לספר.

"תָם?"

"בסֶ," משכה בכתפיה. היא לא הייתה מוטרדת עוד מהחניך שלה מאז הבינה שלא יגלה את התרמית הקטנה שלה.

דורי פתחה את דלת חדרה וכשראתה שהשותפות שלה אינן בחדר הזמינה את אלכס להיכנס במחווה של ראשה. די היה להם במעט מאוד להבין זה את זו.

כשסגרו את הדלת מאחוריהם דורי הנהנה בראשה לאות שכעת הם יכולים לדבר במילים שלמות. אבל הם לא מיהרו לדבר: הידידות של דורי ואלכס התרגלה לשתיקות ולקטיעות.

דורי התיישבה על מיטתה והניחה את התיק לרגליה. לפתע הייתה מאוד עייפה. התחשק לה לשכב על מיטתה ולישון, לפחות עד שתבוא סיגל ותעיר אותה כשתטפס בסולם החורקני אל המיטה שמעליה. אבל אלכס התיישב לצדה.

"אני רוצה שנמשיך לדבר על התכנית."

דורי נאנחה. התכנית הייתה בשבילה, ומזלה שיש לה חבר טוב כאלכס שדואג לה ועוזר לה, אבל עכשיו היא רוצה רק לישון...

אלכס הוציא מכיסו את הדף המהוה, שהתכנית שעליו הוסוותה בין קשקושים שונים ומילות שירים באנגלית.

"אני חושב שהכי טוב שתרוצי עם הדגל לחדר של של טליה. בשעה כזאת, כשרוב החבר'ה לא בחדרים."

הדגל היה נעוץ בפינת מיטתה של דורי. על עוד הדגל אצלה הייתה בחרם. אלכס הפר את החרם, כי הוא בן, ועולה חדש, ויש לו אמא שהוא נוסע אליה לפעמים; מבחינות שונות, קצתן דקות יותר וקשות יותר להגדרה, לא חלו עליו הכללים הרגילים. אבל כל הבנות כולן קיימו את החרם הזה על דורי באדיקות.

אלכס הוא שגילה שהחרם קשור בדגל ולא בדורי עצמה. היא אף לא זכרה אם תמיד הייתה בחרם, אם תמיד היה הדגל בפינת מיטתה; היו לה שתי דאגות עיקריות שהעסיקו אותה: דאגת החונכות, שפגה כבר, ודאגת הכלב, שבכל ערב מחדש חששה שיגלה את השקר שלה. שתי הדאגות האלה סחטו את כוחותיה ולא נותר לה פנאי לדאוג לחרם. לכן אלכס הוא שקיבל עליו את תכנון התכנית.

היו חוקים, ואלכס חקר ולמד אותם; דורי לא ידעה איך עשה זאת. טיפין טיפין, ערב ערב, היה בא ומוסיף עוד פרטים. תחילה באה התגלית הראשונה, ואולי הדרמטית והחשובה מכולן, שהחרם קשור בדגל; דורי זכרה שהתגלית הזאת הייתה חשובה ודרמטית, אך כעת, בעייפותה, לא זכרה מה הייתה חשיבותה בעצם. אחר כך הוסיף אלכס וחקר, וגילה שיש כללים הקובעים באילו נסיבות ולמי יכולה דורי להחזיר את הדגל כדי שהחרם יוסר מעליה.