אתמול יצאנו הדרי ואני בפעם הראשונה לבית קפה ונפגשנו עם יונת. היה מאוד כיף וחגיגי. זאת גם הייתה היציאה השנייה עם העגלה בלי חזי. העגלה עדיין מתנכלת לי כשאני מוציאה אותה מהאוטו ומכניסה בחזרה (אבל כיף להסיע אותה) ולאט לאט נתרגל.
מבחינה רגשית קורה המון (המון דברים טובים) אבל אני מרגישה שזה פרטי מדי לכאן. מעניין, כי לגבי חזי וחברים שלי ובני משפחה מבוגרים מדד הפרטיות שלי הוא איך הם ירגישו אם אכתוב את הדברים בבלוג, אבל עם הדרי, שעוד לא יודעת מה זה בלוג ומה זאת פרטיות, אני מרגישה את הגבול לא פחות חזק. אז זה בעצם הגבול שלי ולא של אף אחד אחר.
גם תמונות שלה אני לא רוצה לפרסם כדי לא לפגוע בפרטיות שלה, אבל מכיוון שיונת המוכשרת צילמה אותנו נורא יפה, החלטתי שאת קצה הראש של הדרי מציץ מהמנשא, ואותי, מותר לכם לראות .
שבת שלום!