קצת נחת מקצועית

הי חברים יקרים

קודם כול הידד, פירורי הלחם נותרו במקומם ומצאתי את הדרך חזרה לכאן :)

אבל הפעם לא באתי לכתוב ממש אלא לשתף במשהו ששימח אותי

ליאור בצר כותבת בבלוג שלה על "רואים את הלב" בתרגומי

כדאי מאוד לקרוא את הפוסט שלה ואת נקודת מבטה המעניינת על ההשוואה בין סמואל בנשטרית לאמיל אז'אר. אבל למי שלא, הנה השורות שעשו לי את הבוקר:

"אתחיל מהסוף. לי עברון-ועקנין מתרגמת בחסד, ונהניתי מכל רגע מקריאת התרגום שלה, שאני בטוחה שהיה לא פשוט, לנוכח ריבוי הסלנג ושיבושי הלשון. השפה קולחת, המילים זורמות, והספר נקרא בנשימה אחת, ועל כך תודה לך, לי."

עולם

הייתי ילדה של נמלי תעופה

ובדמיונותיי גלשתי

על המסוע של המזוודות

הייתי נערה בינלאומית

בשמלה שחורה קצרה

ואולי הגומות באחורֵי ברכיי

היו מכמירות, לא ראיתי

הייתי ילדה של נמלי תעופה, ואבא הבטיח

שאנשים לא נעלמים סתם כך באוויר

וברחוב סַן-דֶני, כשהזונות קראו לו,

אולי הידקתי את אחיזתי בידו

הייתי ילדה של עולם, ועכשיו עולמי

מצומצם, אני מפליגה על מסוע

של מחשבות, ואולי העולם מתגעגע

אל הגומות

באחורֵי ברכיי