משני הצדדים. עכשיו.

אחד האלבומים האהובים והמרגשים ביותר שיש לי הוא Both Sides Now, שבו ג'וני מיטשל מבצעת מחדש גם סטנדרטים ידועים של ג'אז וגם שירים ישנים שלה עצמה. וככל שאני אוהבת ומעריצה את קולה הצלול של ג'וני הצעירה (ואת שליטתה המדהימה בכמות האוויר שהיא מוציאה!!), הביצועים המאוחרים יותר מרטיטים בצורה אחרת ועמוקה יותר, ובעיקר הביצוע ל-Both sides now. הנה, תשמעו...

http://www.youtube.com/watch?v=aCnf46boC3I

ואין משהו יותר חכם, או יותר יודע, מההודאה הזאת באי ידיעת כלום.

גם קרלי סיימון אהובת לבי עשתה אלבום כזה שבו היא שרה מחדש משיריה, Never Been Gone, ולקרלי סיימון הקשבתי כתמיד בקשב רב,  כמו שצריך להקשיב לאנשים חכמים ועמוקים שאומרים את האמת בלי יומרות (ואם יש להם קול מדהים שהוא גם אלט וגם סופרן, אז על אחת כמה וכמה).

ועכשיו חשבתי על שני האלבומים האלה ועל השיר שפותח את האלבום של קרלי סיימון שהוא כאילו ההפך, כי הוא כולו ידיעה ודאית, אבל הוא לא ההפך בכלל. ואני כל כך עם שתיהן. משני הצדדים. עכשיו.

הנה קרלי ואהבתה היודעת - בגרסה של פעם

http://www.youtube.com/watch?v=KiqcczYZnJ8

1000 השולחנות - פוסט אורח מאת אריאל להמן

חברתי אריאל להמן הנחתה את אחד השולחנות באירוע 1000 השולחנות במוצ"ש (שלא הייתי בו, ואחרי שקראתי את דבריה שלהלן אני מוסיפה - לצערי)

והנה סיכום של הערב במילותיה שלה:

1000שולחנות סיכום שולחן 183 בהנחיית אריאל להמן

תיעדו במהלך הערב רחלי יאיר יגול וד"ר שרית בן שמחון פלג.

משוב

נקודה לשימור: האירוע עצמו.

המטרה של יצירת שיח תרבותי המוני – לכאורה אוקסימורון - הושגה להערכתי במלואה. אלפי אנשים זרים הקשיבו זה לזה בסובלנות, בהתעניינות, באכפתיות. נדיר לזכות בהקשבה כזו במקומותינו, ונדיר עוד יותר לחזות בה מתרחשת בכל רחבי הארץ בסיטונאות. זה היה מעורר השראה והשאיר טעם של עוד. אני ממליצה  לקיים אירוע כזה אחת לשנה, ומתנדבת בשמחה להנחות שולחן גם באירוע הבא, בספטמבר 2012.

נקודה לשיפור: ניכר חיפזון בהכנות. ההנחיות למנחים הגיעו במלואן רק ברגע האחרון, באתר המחאה הרשמי חיפשתי ולא מצאתי מספר ימים לפני האירוע אזכור של היוזמה. הפיילוט ביום רביעי היה מאולתר מדי – לא מתאים לבקש מאנשים באותו בוקר לארגן מעגל להיום בערב...  לקראת הפעמים הבאות אפשר וכדאי להתארגן יותר בנחת.

תיאור הערב

מראה הרחבה המלאה בשולחנות בשעה שמונה היה מעודד, אבל בשעה תשע עוד ישבנו רחלי המתעדת ואני סביב שולחן ריק. התחלנו להזמין אנשים להצטרף אלינו – בשינוי חברתי הגישה הפרוקאטיבית תמיד מנצחת! פתחתי את שקית הביגלה שהבאתי מהבית, שידעו שבשולחן הזה יש גם כיבוד J. כך התקבצו להם מזל שמטפלת בילדים בבני- ברק, אבי איש הי טק וחינוך מהרצליה, שרית חוקרת ומומחית לדמוקרטיה מאוניברסיטת תל-אביב, אילנה וחנוך – אשת חינוך בפנסיה ובנה הבוגר שהגיע יחד איתה, טלי שעובדת עם פגועי נפש. היינו שמונה סביב שולחן קטן ואינטימי, ויצאנו לדרך.

חפץ הדיבור שהבאתי איתי מהבית היה מקל קסמים. המשתתפים העבירו זה לזה את המקל, כולם דיברו וכולם גם הקשיבו. למי שציפה לויכוח פוליטי מתלהם או לוונטילציה על איך לא גומרים את החודש ציפתה הפתעה. המוטיב המוביל בשיחה היה כמיהה לחיבור אנושי במובן הבסיסי והקיומי ביותר. הביעו רצון לראות יותר ערבות הדדית, געגוע לקהילה של פעם לצד מיאוס הנפש מהבדידות ומהפיצול של החברה המודרנית. מיעטו לדבר על הממשלה. ביבי לא הוזכר אפילו פעם אחת. את הטייקונים בקושי הזכירו, על אף שהייתה הסכמה שכלכלה היא חלק מכריע במחאה החברתית. הייתה תובנה שהכוח לשנות נמצא בראש ובראשונה בידיים שלנו. שהיאוש נעשה לאחרונה פחות נוח. שסופסוף יש באוויר ריח של תקווה.

בחלק המעשי אבי סיפר על יוזמת "יחד מורים" שהוא שותף בה. טלי סיפרה שבעקבות המחאה קיבלה את הכוח להאבק על שכרם של עובדי בריאות הנפש במתן, הארגון בו היא עובדת. היא אמרה משפט שממשיך להדהד בתוכי: "פעם התביישתי. היום אני כבר לא מתביישת. אני כועסת".

מדי פעם העפתי מבט, וראיתי את השיח משתכפל ומתקיים בעוד ועוד שולחנות מסביב. למעט רגע אחד בו הגיע רון חולדאי ומיהר לעזוב, הערב ההמוני הזה, שוק של רעיונות, התקיים בשקט פלאי. למעלה מעשרים שנה אני מנחה קבוצות, ומעולם לא חוויתי שקט כזה בקרב קבוצה גדולה ואקראית כל-כך.

מקל הקסמים עבד. המשמעות המקורית של הביטוי "אברא קדברא" היא "אברא כדברה" - אלוהים דיבר ובכוח הקסם של מילותיו ברא את העולם. אתמול אנחנו דיברנו ובדיאלוגים שלנו בראנו מציאות חדשה. עשרת אלפים ישראלים משוחחים ברחוב ואיש אינו צועק. אברא קדברא. אמן סלה.   

- אריאל להמן

להסכין עם גבולות קיומנו

"חומר אפל", מאת יולי צה. מגרמנית: דפנה עמית. כתר

חברה שלי נילי, שהיא ד"ר לפיזיקה, אמרה עליי כמה פעמים שאני "פיזיקאית נסתרת" (על משקל "צדיק נסתר") כי כל פעם שהיא ניסתה להסביר לי איזה רעיון או מונח הייתי נדלקת ואומרת לה שזה כמו שירה. (ובאמת קרה פעם שכתבתי שיר בהשראת החתול של שרדינגר). "חומר אפל" של יולי צה – רומן מתח מתורגם מגרמנית שבמרכזו עומדים אוסקר וסבסטיאן, שני פיזיקאים שהיו חברים קרובים מאוד עד שסבסטיאן שינה כיוון, נשא אישה והוליד בן וגם עבר לעסוק בנושאים פופולאריים יותר ולדעתו של אוסקר, רציניים פחות - הזכיר לי את זה, שפיזיקה היא שירה וגם נורא קשורה לחיים. אולי זו לא הפיזיקה אמיתית, הרצינית, של אוסקר, שעליה אני לא יודעת דבר, אלא המשחקים המחשבתיים בעולמות מקבילים ומכונות זמן, משחקים שהם מושכים כל כך משום שקשה לנו להסכין עם גבולות קיומנו, חיים ליניאריים, ויתור על אופציה אחת כשבוחרים באחרת. ובדיוק בזה עוסק "חומר אפל": האם אפשר לחיות חיים כפולים? וכמו ביצירה מוזיקלית שבה כלים שונים מנגנים וריאציות על נושא, המוטיב הזה של חיים כפולים מופיע באופנים שונים אצל דמויות שונות בספר, גם מניע את עלילת המתח שבו, וגם עומד בבסיס סיפור חייו של הבלש החוקר את המקרה, שחייו נקטעו בנקודה מסוימת וטראומטית, והוא סובל מאובדן זיכרון. והבלש הוא כפול גם באופן אחר שכל אדם יוצר ובכלל אדם שמרבה לחשוב, מכיר: הוא חושב על עצמו בגוף שלישי.

לא רק לפיזיקה אני לא-מומחית, אלא גם לספרי מתח, לא קראתי המון, אבל נדמה לי מאלה שכן קראתי, שספר מתח, כשהוא טוב ואינטליגנטי, מזמן הזדמנות נפלאה לבדוק את העולם, את אפשרויותיו, את נפש האדם ואת היחסים בין אנשים – את כל מה שספרות יפה בודקת, אבל באופן משחקי יותר, בתוך תבנית שדווקא הגבולות שלה יכולים להעניק הרבה חופש.

כמה ציטוטים שאהבתי במיוחד:

"בעבר היה אוסקר מסוגל לנחש על פי תזוזת הגבות והתנועות האילמות של שפתיו מהו הנושא שמעסיק את סבסטיאן באותו רגע. הזמנים האלה חלפו. היום הוא יושב ליד מחשבותיו של סבסטיאן כמי שיושב ליד נחל שאינו יכול לראותו וגם לא לשומעו, אך הוא סמוך ובטוח שאינו חדל לזרום."

וזה פשוט תיאור יפהפה: "אורות של מכונית חוטפים כמה עצים ומיד שבים ומשליכים אותם בחזרה אל החשכה."

"הוא מביט אל הכיוון שבו נעלם האיש הקטן, ורואה ציפורים יושבות על ענפים מכל עבר. הוא רואה אותן עומדות על הארץ, מתנדנדות בשיחים. ככל שהוא מוסיף להביט כן רב וגדל מספרן. פרושים, יונים, עורבנים, סיטות, קיכלים. סבסטיאן תוהה מנין הוא יודע את שמותיהן. הייתכן כי גם הן יודעות את שמו?"

[וזה מזכיר לי את אותה שורה שנייה מצמררת של נתן זך – "ראיתי ציפור רבת יופי/ הציפור ראתה אותי". כאילו היקום משיב לנו מבט, מין תזכורת שלא רק אנחנו סובייקט...]

"העירוב של ריחות הגוף שלהם הוא בית כמוס. בתוכו שוכן הצער על כך שהחלל שהם חולקים מכיר רק קור מקפיא או חום צורב, אך לא תנאי הישרדות אנושיים."

ערב השקה ל"עונת המוך"

היי חברים

אני מזמינה אתכם בהתרגשות לערב השקה לספרה המצוין של חברתי גילי חיימוביץ'

בחנות הספרים סיפור פשוט, רחוב שבזי 36
נוה צדק, תל-אביב
03-510-7040  

ביום שני 5 בספטמבר בשבע בערב

והנה ההזמנה כפי שנשלחה מחנות הספרים סיפור פשוט:

השקה וקטעי קריאה עם צאת הספר
"עונת המוך" - גילי חיימוביץ'
 
שמחים לארח את המשוררת גילי חיימוביץ' ולחגוג יחד את צאת ספרה החדשה  "עונת המוך" בהוצאת פרדס. בהשתתפות: רן יגיל - המבקר, העורך והסופר, יחזקאל נפשי המשורר, גלעד מאירי – משורר וד"ר לספרות, רועי טרטקובסקי, מרצה בחוג לספרות אנגלית באוניברסיטת ת"א העוסק בקשר בין שירה, זמן ופסיכואנליזה וכן האומן ריקרדו רוישסטר שיציג עבודות וידאו שיצר בשיתוף עם המשוררת ומבוססות על שיריה.
 
"עונת המוך", ספר שיריה הרביעי של גילי חיימוביץ' עוסק בשינוי על פניו הרבות: שינוי מקום גאוגרפי, פיזי ונפשי: הגירה, התבגרות, המעבר מהיות יחיד לזוג, השארת הילדות והעבר מאחור תוך הסתכלות לעתיד והתכוננות להפוך להורה.
 
לספר זה של גילי קדמו הספרים "אש כוחותיי" (הוצאת אבן חושן 2007), "משתקפת כמו אושר" (הוצאת גוונים 2002), "דבק מגע" (הוצאת גוונים) וקונטרס השירה שהתפרסם בקנדה באנגלית בשם: Living on a Blank Page
שיריה התפרסמו בירחונים מרכזיים בארץ ובחו"ל.

 
הערב יתקיים ביום שני ה- 5 בספטמבר, בשעה 19:00
בערב ההשקה, 20% הנחה על מבחר ספרי השירה של סיפור פשוט.
כניסה חופשית!!! מספר מקומות מוגבל!!!
מומלץ להרשם ולהזמין מקום מראש בטל:
03-5107040