[בעקבות הפוסט המקסים של הבלונדה נזכרתי שיש לי מאתמול פוסט באפי בטיוטה. כמו בימים הטובים!]
יש משותף בין שתי הפעמים שזאנדר מציל את העולם. בפרק "האפס", החבורה הזו של הבנים שהוא כמעט מתפתה להשתייך אליה מתגלה כחבורת זומבים - מטאפורה לאנשים שמפחדים להיות אותנטיים, להיות הם עצמם, ומסתובבים כקליפות חלולות. כשזאנדר מתעמת עם ג'ק (ככה קראו לו?) ואומר לו את המשפט ששמתי כאן בכותרת, מתגלה האמת: הפחד הוא הפחד להיות מי שאתה. זאנדר שלם עם עצמו ולא מפחד להיות הוא, ולכן בסופו של דבר ושלא כפי שנדמה, הוא החזק יותר.
אותו דבר עם וילו בסוף עונה 6. וילו תמיד פחדה להיות עצמה, וכפיצוי צברה כוח שיכול להרוס את העולם, אבל הוא כוח לא מחובר לעצמה ולכן הרסני. זאנדר יכול לעמוד מולה ולהגיד בלב שלם: אני אוהב אותך, ובכך להציל את העולם, כי בסה"כ ועל אף כל בעיותיו הוא מספיק אוהב גם את עצמו. יש לו פחות פחד. וזה הכוח של זאנדר, ולכן הוא הבחור הרגיל שאין לו כוחות על: להיות הוא עצמו. (אף על פי שהוא a bad influence on himself 
).
סוף עונה 6
וחוץ מזה, איש מעניין ושמו יאיר נתן לי מחמאות יפות ופרסם תרגום מעניין ויפה משלו לבלדה של לוסי ג'ורדן. 