קיבלתי כתר! שזו התפתחות מיוחדת של השרביט שמעבירים כאן בישראבלוג, ומי שמקבל אותו צריך לספר על עצמו דברים חדשים שטרם נודעו.
את הכתר קיבלתי משדות הנפלא, שבנדיבות לבו גם החגיג פה את ספר השירים שלי, שיצא לאור עכשיו (באתר של הוצאת פרדס, ואצלי – כבר; בחנויות – בשבוע הבא).
הספר נקרא "יבשות נעות" וכל השירים בו הם בני שלוש שורות.
את תמונת הכריכה צילמה ועיבדה כרמלה קיט.
והנה כמה הצהרות שרביטיות:
השיר שמופיע על הכריכה האחורית של הספר
הָעוֹלָם פֶּרַח עֲנָקִי
וַאֲנִי מְשַׂחֶקֶת בּוֹ
אוֹהֵב־לֹא־אוֹהֵב
הוא קצת דומה לשיר הראשון שכתבתי אי פעם, בסביבות גיל 6:
בשושנה גרתי
אותה אהבתי
והיא הייתה שלי, רק שלי
ואני הייתי פצפונת
השיר ההוא מגיל 6 היה מלווה בציור, וגם, לא בדיוק בלחן, אבל הייתי מדקלמת אותו במקצב מאוד מודגש.
אפרופו שירים ותיקים, בשלבי עריכה מאוחרים הכנסתי לספר גם שיר שכתבתי בגיל 16:
ביקשתי את עצמי
אבל הוא/היא
חמקמק/ת
השיר שכתבתי בגיל 16 היה ארוך מאוד, מין קטלוג של האנשים שניסיתי לגעת בהם, ובסוף כתבתי:
בכל אלה אהבָתי
בכל אלה געגועיי
בכל אלה ביקשתי את עצמי
אבל הוא/היא
חמקמק/ת
ודבר אחרון שרציתי לומר הוא ש-I am nobody. כלומר, שתקשיבו לשיר המדהים הזה של אמילי דיקינסון בלחן של אפרת בן צור. ובכלל לכל האלבום הזה של אפרת בן צור, שביום שקניתי אותו הקשבתי לו מיד שמונה פעמים ברצף. ולפני יומיים הייתי בהופעה שלה ועדיין זורם לי מזה אושר בדם.
ותודה לשדות 
