אי המלצה על סרט חדש - מר וגברת סמית

סרט בכיכובם של אנג'לינה ג'ולי ובראד פיט שהגיע לאקרנים לפני כשבועיים. סרט שלאור כמות היחצ"נות מסביבו, סביר שכולכם שמעתם עליו ומן הסתם גם רציתם לראותו ולהבין על מה כל הרעש

להלן ביקורתי

שם הסרט: מר וגברת סמית Mr. and Mrs. Smith

במאי: דאג ליימן

שחקנים: אנג'לינה ג'ולי, בראד פיט, וינס ווהן, אדם ברודי, אנג'לה באסט, קרי וושינגטון

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

רימייק לסדרת טלוויזיה כושלת משנת 1996. הסרט עוקב אחרי  ג'ון (בראד פיט) וג'יין (אנג'לינה ג'ולי) סמית, זוג נשוי, זוהר ומשועמם המנהל חיים רגילים בפרבר ירוק ובורגני. יום בהיר אחד, מגלים השניים להפתעתם, ששניהם עובדים כרוצחים שכירים עבור שני צדדים שונים לחלוטין. כאשר האמת מתגלה, כל אחד מהם מקבל משימה להיפטר מהשני, על מנת למנוע את חשיפת סודו בארגון המתחרה.

דבר הפסיכופט:

אי אפשר להתייחס לסרט הזה, מבלי לדבר על בלון יחסי הציבור הצהוב, שהטיל צל כבד, אך מקדם מכירות, סביב הפקת הסרט. מבלי להכנס לכל הפרטים, שמועות על יחסים חמים ורומן בין אנג'לינה ג'ולי ובראד פיט, גרמו לצרות קשות בחיי הנישואים של בראד פיט עם ג'ניפר אניסטון, כוכבת הסדרה "חברים" ושחקנית קולנוע בפני עצמה. כדור השמועות, הביא בסופו של דבר גם לפרידתם של פיט ואניסטון. מבלי להכנס לשאלת אמיתות השמועות, אין ספק שהמפיקים לא יכלו להזמין יחסי ציבור טובים יותר. הם אמנם שילמו לשניים מהכוכבים הזוהרים והיקרים בהוליווד, אך השמועות הנ"ל, גרמו לכך שהם קיבלו החזר כספי על הוצאה זו, בריבית דריבית. מי לא רוצה לראות את הסרט שעורר את המהומה הגדולה הזו? חייבים להודות שהצהוב פשוט מוכר. אני אישית התייחסתי לכל העניין כאל בלון תקשורתי, שגם אם הוא קרה באמת ולא היה חלק מיחסי ציבור מתוכננים, סביר להניח שבדיוק כמון בלון, הוא יכול להתפוצץ ואז נגלה, שמדובר בסרט די עלוב מתחת לכל הזוהר והרכילויות העסיסיות. כל זה "התרחש" עוד לפני הצפייה בסרט אליה באתי בלי ציפיות גבוהות בכלל. ציפיתי בסה"כ לסרט קייצי כייפי, לא מחייב, לא מדהים, אבל מעניין ומהנה.

הסרט עצמו מתחלק בעצם לשני סרטים שונים מאוד זה מזה. החלק הראשון של הסרט, בו אנו לומדים על שגרת חייהם של מר וגברת סמית ועל חייהם הסודיים, הוא סוג של דרמה קומית עוקצנית, החלק השני של הסרט, בו מתחיל העימות בין השניים, הוא סרט אקשן, עם מרדפים, קרבות ופיצוצים בלי הפסקה. דווקא המעבר הזה בין שני חלקים כל כך שונים וכל כך מנוגדים בקצבם, יכול להיות מעניין. הבעיה היא שאני מצאתי את שני החלקים, גרועים. הניסיון לדיאלוגים שנונים בחלק הראשון היה די פאתטי ובלתי מוצלח וכל החלק הראשון של הסרט מצליח בעיקר לשעמם. מלבד ה"זוהר" של הכוכבים, מדובר בחלק ריק מתוכן. החלק השני של הסרט אמנם מלא בקטעי אקשן טובים, אבל לוקים מאוד באמינותם. אם מעמידים אותו בפני עצמו מול סרטי אקשן אחרים מהשנים האחרונות, מדובר באחד מסרטי האקשן העלובים ביותר מבחינת האמינות שלהם. קטעי המרדפים והקרבות אמנם יפים, אבל האמינות פשוט פוגעתף עד רמה שזה כמעט עלבון לאינטילגנציה.

התסריט של הסרט הוא אחד החלשים שראיתי. יש כל הזמן תחושה שמסתפקים בלתת לנו לראות על המסך, שני שחקנים כל כך יפים (על זה אגב אין עוררין, הם נראים מעולה) ושהסרט ועלילתו זניחים. הסרט לא מצליח ליצור מתח של ממש וכמו שאמרתי הוא משעמם בחציו ומופרך בחציו השני. הפסקול של הסרט הוא אחד המעצבנים ביותר שנתקלתי בהם בשנים האחרונות. קטעי המתח והאקשן מלווים במוזיקה שאמורה ליצור קצב ומתח, אבל נשמעת כמו בקושי כמו מוזיקת מעליות שהחישו את קיצבה. יש קטעים שבהם המוזיקה נשמעה תקועה ולא קשורה, שזה נראה כמו ניסיון ליצור מתח, בגלל שהסיפור עצמו לא מספיק מותח. הצרוף הזה של תסריט עלוב ומוזיקה מעצבנת נתן לי להרגיש שמדובר בחובבנות של ממש. אני חייב להודות שזה ממש לא ברור לי כיצד התוצר הוא כל כך עלוב, בעיקר בגלל שהיה מספיק בעלילה בינונית, בשביל להצליח עם שני כוכבים כל כך גדולים. היו בסרט מספר קטעים מעניינים ומספר קטעי אקשן טובים, בעיקר מרדף המכוניות, אבל התוצאה הכוללת היא אכזבה רבתי.

לסיכום, כמו שאמרתי בהתחלה, באתי לסרט בציפייה לסרט קליל וכייפי ולא ליצירת אמנות מעוררת מחשבה. אבל הסרט עצמו כל כך משעמם ולא הגיוני, עלילתו כל כך מופרכת ולא יצירתית והפסקול שלו כל כך מרגיז, שהתחושה הכוללת היא שאכן מדובר בבלון נפוח, ריק מתוכן. האם זה מה שיש ליוצרי הסרט להציע, שני כוכבים יפים והרבה רכילות שתגרום לקהל לבוא לראותם. אם כבר התכנסו לתקופה ממושכת, להפיק את הסרט, לא יכלו להוציא תוצר קצת פחות נחות, עם איזה עלילה קיטשית אבל, לפחות יותר הגיונית ויותר מעניינת? כל מה שנשאר לי להגיד זה שליבי יוצא אל ג'ניפר אניסטון. לא שאני לא חושב שהיא תסתדר גם אחרי בראד פיט, אבל להפסיד את בעלה, עבור סרט כזה נחות ומיותר, זה טראגי. אני חייב לומר שזה מסתדר טוב עם הטרגדיה ההרסנית, שנראתה על המסך. סרט שהוא הונאה גמורה של הקהל, זוהר ויחצ"נות שבאים לחסות על ליקויים חמורים בעלילה ובתוכן. לראות את אנג'לינה ג'ולי ובראד פיט עושים פוזות, במשך שעתיים, זה קצת יותר מדי. אל תתנו לעצמכם להסתנוור מהזוהר ולהרגיש שאתם חייבים לבדוק במה מדובר, אני ממליץ לכם לוותר על הצפייה בסרט הזה.

ציון: 3 מתוך 10  

אי המלצה ואזהרה מסרט - גבר מי שמטפלת

קומדיה משולבת בפעולה, בכיכובו של וין דיזל, שעדיין מציגה בקולנוע וניתן להשיגה גם בDVD בגרסא מתורגמת לאנגלית

להלן ביקורתי

שם הסרט: גבר מי שמטפלת The Pacifier

במאי: אדם שנקמן

שחקנים: וין דיזל, בריטני סנו, מקס טיריוט, מורגן יורק, פיית פורד, בראד גארט, כריס פוטר, קרול קין

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

שיין וולף (וין דיזל), הוא מפקד בשייטת, בעל ניסיון רב בשטח. להפתעתו, הוא זוכה לתפקיד שלכאורה נראה שהכישורים הקרבים לא ממש הכרחיים בו, אבל מסתבר שלהגן על חמשת ילדי משפחת פלאמר יכולה להיות משימה די קשה. אביהם המנוח של הילדים, היה מדען אשר עבד בשירות המדינה. לפני מותו הסתיר אביהם פרטים לגבי ניסוי סודי ביותר. שיין נשלח לטפל בילדים על מנת לנסות לאתר את פרטי הניסוי וכמובן למנוע מהאנשים הלא נכונים לגלות אותו לפניו. במהלך התפקיד שיין יגלה שלטפל במשפחה, זה לא פחות מסובך מלהנהיג צוות בקרב.

דבר הפסיכופט:

וין דיזל הוא שחקן מוערך יתר על המידה לדעתי. הוא השתתף שנה אחר שנה, בשלושה סרטים, שבנו אותו בתור כוכב: "פיץ' בלאק" (2000), "מהיר ועצבני" (2001) ו "XXX" בשנת 2002. אין ספק שוין דיזל, עם מימדי גופו האדירים, הקרחת, שמקנה לו מראה "חללי" והפרסונה הקשוחה שלו, פשוט תפור על תפקידי הפעולה, בעיקר בסרטים עתידניים. מעמדו החדש ככוכב גדול, הביא אותו לסרב לשחק בשני סרטי ההמשך ל"XXX" ו"מהיר ועצבני". בהמשך, לקח דיזל שני תפקידים בשני סרטי פעולה, "מילה של גבר" ו"רידיק", שניהם סרטים גרועים, שנכשלו בקופות ולא כיסו אפילו את עלות הפקתם. אחרי הסרטים האלו, כבר היה ברור לדעתי, שוין דיזל אינו כוכב כזה גדול, שמהווה מוקד משיכת קהל ויכול לבדו להביא להצלחת סרטיו. הוא גם די מוגבל במגוון התפקידים שהוא יכול לגלם.

סרטו החדש, "גבר מי שמטפלת" (כל מילה מיותרת, על השם העברי המטופש שבחרו לסרט), יש נסיון למקם את דיזל באותה דמות של הלוחם הקשוח, אך הפעם בסגנון שונה לגמרי, הקומדיה. סביר להניח שבנו על יכולתו הקומית, שהוכחה בשניים מסרטיו המצליחים, "XXX" ו"מהיר ועצבני". ניסיון דומה לקחת פרסונה קשוחה ולמקם אותה בקומדיה, נעשה למשל עם ברוס וויליס בסרט "ללכת על הכל" ועם ארנולד שוורצנגר בסרט "תאומים".

הסרט הינו קומדיה לכל המשפחה, בה מפקד השייטת הקשוח, נאלץ להיות בייביסטר לארבעה ילדים צעירים ותינוק ולהתמודד עם צרות כמו הסעות לבית הספר, החלפת חיתולים, סיפורים לפני השינה ועוד. הפער הקומי בין הדמות הקשוחה של שיין וולף ובין הצורך להיות רך עם הילדים, הוא אכן בעל ערך קומי ודורש מוולף אילתור בכלים שלא מוכרים לו. הוא מנסה להחיל את החוקים המוכרים לו מהצבא, על המשפחה, אבל מגלה שכאשר מדובר ב"חיילים" קטנים שלא מוכרחים להקשיב לו, מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית.

מסוג קומדיה שטותית כזו לכל המשפחה, אין יותר מדי דרישות, מעבר כמובן לדרישה המרכזית, שהיא תהיה מצחיקה ואם אפשר גם מקורית. אלו הם בדיוק שתי הבעיות העיקריות של הסרט הזה. הסרט לא מצליח להתעלות כמעט מעל הקלישאות ורוב הרעיונות שבו, אינם מספיק מקוריים או יצירתיים ולכן בחלקים גדולים של הסרט, הוא מצליח לשעמם. אבל זה כלום לעומת העובדה, שהסרט אינו מצחיק. אין בסרט כמעט קטעים מצחיקים ואפילו אחד מהקטעים המצחיקים שראו בפרומו לסרט, נערך משני קטעים שונים והוא אינו מופיע בסרט כפי שהוא נראה בפרומו. אם הפרומו צריך לעשות מניפולציה בשביל להצחיק, זה אומר הכל. אפילו האקשן המועט שיש בסרט, כצפוי מהליהוק של וין דיזל, אינו מדהים ומי שבא לסרט בציפייה לאקשן, יתאכזב. אני אישית הייתי מסתפק בקצת צחוק, אבל כזה, לא נראה אפילו באופק.

לסיכום, מדובר בקומדיה שטותית לכל המשפחה, שמצליחה בעיקר לשעמם ולא כוללת כמעט קטעים מצחיקים או אפילו קטעי אקשן לפיצוי. סרט נוסף בסדרת הכשלונות של וין דיזל אם כי הפעם, כנראה גם בגלל ההמתנה לסרט חדש בגלל תדמית הכוכב שלא שטרם נפגעה, הסרט משך את הקהל והרוויח יפה. לדעתי האישית, רצוי להתרחק מהסרט הזה, כמו מאש !

ציון: 2 מתוך 10  

המלצה חמה על סרט חדש - באטמן מתחיל

סרט הקומיקס החמישי בסדרת באטמן, הוא בעצם פריקוול, שמראה כיצד ברוס וויין הופך להיות באטמן. הסרט מגיע בסופ"ש הקרוב לבתי הקולנוע בארץ, לי יצא לראות בשבוע שעבר בהקרנת טרום בכורה.

להלן המלצתי החמה

שם הסרט: באטמן מתחיל Batman Begins

במאי: כריסטופר נולן

שחקנים: כריסטיאן בייל, קייטי הולמס, מייקל קיין, ליאם ניסן, מורגן פרימן, גארי אולדמן, קן וואטאנבה, סיליאן מורפי, טום ווילקינסון, רוטגר האוור

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

הסרט החמישי בסדרת באטמן ,המבוססת על סדרת הקומיקס. המיליונר ברוס וויין (כריסטיאן בייל), שלובש את דמות העטלף האנושי ונלחם בפושעי גות'האם סיטי, אינו גיבור-על שגרתי, בעיקר משום שאין לו כוחות על. כיצד הוא בחר בתלבושת העטלף, מהיכן כל הגאדג'טים, שהופכים אותו ליצור מטיל מורא, שיכול לעופף ובעיקר מה הביא אותו להקדיש את חייו להילחם בפשע מחוץ לחוק, בכל זה עדיין לא עסקו בסדרת סרטי באטמן. הסרט החמישי הוא בעצם פריקוול, שעלילתו עוקבת אחרי ברוס וויין מילדותו ועד הפיכתו לבאטמן ותחילת הלוחמה שלו בפשע. אנו רואים קטעים מילדותו שהשפיעו עליו, את תהליך האימונים שהוא עובר ואת "המצאתו" של באטמן. העיר גות'האם נמאת תחת איומו המתמיד של דון קרמיין פלקונה, הבוס הגדול של המאפיה, ששולט בכל העיר ביד רמה ושמרבית השוטרים שוחדו להתעלם ממעשיו. לצידו של פלקונה, עומד סוחר סמים ממולח דר' קריין, "הדחליל" (סיליאן מורפי) ובאטמן יוצא למלחמה נגדם, בעזרת משרתו הנאמן אלפרד (מייקל קיין), בעזרת עוזרת התובע הצעירה רייצ'ל דוז (קייטי הולמס) ובעזרת ג'ים גורדון (גארי אולדמן), שוטר שעדיין לא נקנה ע"י המאפיה. מלבד המעקב אחרי "הולדתו" של באטמן, רק בסרט תוכלו לראות, האם באטמן יצליח לגבור על שני אויביו והאם בזה תיפתרנה הבעיות של גות'האם סיטי? יש בהחלט למה לחכות.

דבר הפסיכופט:

סדרת באטמן קמה לתחיה, עם סרט שהוא אולי הטוב בסדרה או לפחות משתווה לשני הראשונים, למרות שמדובר בסרט שונה לגמרי. אחרי שני הסרטים הראשונים בסדרה, סרטים אפלים, מותחים וטובים, שבויימו ע"י הבמאי הנפלא טים ברטון, הסדרה התדרדרה לשפל עמוק עם שני הסרטים הבאים. הסרט השלישי עוד היה סביר, אבל לא הצליח לשמור על אותה אווירה מיוחדת של קודמיו. הסרט הרביעי כבר היה נפילה של ממש. מה כבר אפשר לצפות מג'ורג' קלוני בתור באטמן, ארנולד שוורצנגר בתור האויב הראשי שלו ואליסיה סילברסטון בתור באטגירל. אמנם מדובר בשמות גדולים, אבל הצרוף הזה נשמע כמו בדיחה גרועה וכצפוי הסרט הזה נכשל בגדול והיה הראשון בסדרה שאפילו לא כיסה את תקציב הפקתו.

שמונה שנים חלפו מאז הסרט הרביעי והמפיקים גייסו את כל התותחים הכבדים על מנת להציל את הסדרה ואת הגיבור האהוב כל כך, באטמן. את שרביט הבימוי קיבל הבמאי המוערך כריסטופר נולן שכבר התמחה בעשיית מותחנים מקוריים עם שני סרטיו הקודמים "ממנטו" ו"אינסומניה". את דמותו של באטמן נבחר לגלם כריסטיאן בייל, שחקן שכבר התמחה בתפקידים מלאי עוצמה ב"אמריקן פסיכו", "שלטון האש" ו"שיווי משקל". כריסטיאן בייל גם נחשב לאחד השחקנים היפים על המסך, מה שללא ספק מהווה מוקד משיכה נוסף. אבל המפיקים לא הסתפקו בזה ובתפקידים מרכזיים נוספים גוייסו תותחים כבדים כמו מורגן פרימן, ליאם ניסן, גארי אולדמן, מייקל קיין, סיליאן מורפי ואפילו קייטי הולמס שעשתה להם טובה, אימצה את חלום ילדותה טום קרוז אל ליבה ועוררה עוד תשומת לב בסרט זה. הליהוק הזה מוכיח את עצמו על המסך ומלבד קן וואטאנבה ("הסמוראי האחרון") שמשחק את דמותו בצורה מגוכחת, השאר פשוט מצויינים ותפורים על התפקיד שניתן להם. כריסטיאן בייל מצויין בדמותו של באטמן ולא מן הנמנע שהוא יחזור בדמותו של באטמן בסרט הבא. אחרי שסרט זה שיקם את כבודה של הסדרה, ספק אם יעמדו בפני הפיתוי להוציא סרט נוסף בסדרה, יש שאומרים שכבר מדברים על זה.

החלק החזק ביותר בסרט הזה הוא הסיפור המגוון. להבדיל מכל הסרטים הקודמים בסדרה, בהם באטמן היה עסוק במלחמה מול אוייבים חדשים בעיר גות'האם, חלקו הראשון של סרט זה, עוסק בסיפור הפיכתו של המיליונר ברוס וויין לעטלף האנושי. זה כולל כאמור את ילדותו, התבגרותו, האימונים שהוא עובר, התהליכים הנפשיים שהביאו אותו להילחם בפשע וגם תהליך ה"פיתוח" של החליפה, המסכה והגאדג'טים. אמצעים אלו, הם שהפכו אותו מאדם פשוט, לגיבור-על בעל כוחות בלתי נתפסים, שנראים לאוייביו כעל-אנושיים. החלק הראשון של הסרט, בו אנו מבינים את כל מה שהניע את ברוס וויין להפוך לבאטמן ואת תהליך "יצירת הדמות" הוא מרתק ובעיקר נותן אפשרות להראות מקומות שונים והתרחשויות שונות שמוסיפות גיוון לסרט. נכון שהייתה נגיעה בחלק ממניעיו להפוך לבאטמן, גם בסרט הראשון בסדרה, אבל בהחלט לא בצורה עמוקה כמו בסרט זה, לא התמקדו בזה כמו בסרט פה.

כמו בסרטי באטמן הראשונים, כל הדמויות השונות בסרט, מקבלות תפקידים משמעותיים, הן האנשים הטובים, שעומדים לצידו של באטמן והן אוייביו. העלילה מותחת מאוד וקצבית בחלקו השני של הסרט,  בו ברוס וויין יוצא אל העולם כבאטמן ומתחיל להילחם בפשע. דמויות הפושעים בסרט הזה, מצליחות גם הן להשאיר רושם, למרות שלא משתמשים בשום שטיק של דמויות צבעוניות במסכה כמו הג'וקר, אשת החתול ואיש החידות, אלא מדובר באנשים ארציים כמו ראש המאפיה, פסיכולוג שמפיץ סמים, שוטרים מושחתים ועוד. זהו גם הייחוד של הסרט הזה לעומת שאר הסרטים בסדרת באטמן, שהוא הרבה יותר ארצי ואנושי ולדעתי זו גם הסיבה שהוא מצליח לדבר הרבה יותר אל הצופים ולהשפיע עליהם.

מבלי לספר על העלילה עצמה בפרוט, רק אומר שהעלילה מורכבת מהמון קטעים מגוונים של דרמה, מתח, פעולה, אהבה ומסתורין. העיצוב של גות'האם סיטי הוא אחד העיצובים הטובים שנראו על המסך. הסרט מצליח לשמור על איזון בין קטעי הפעולה ובין קטעי הדיאלוגים, המתח והדרמה שביניהם ואין תחושה של ניסיון לשמור על העניין, בעזרת קטעי פעולה שוטפים בזה אחר זה, כמו שנוטים לעשות בהמון סרטים לאחרונה. הסיפור של הסרט נבנה בצורה מעולה ושומר על עניין לכל אורכו של הסרט, בצורה נפלאה. כל התשבוחות מגיעות לתסריטאים כמו גם לכריסטופר נולן. לא הרגשתי שנולן השאיר חותם סגנוני על הסרט, בעיקר בגלל אותו סגנון ארצי יותר של הסרט. מצד שני, הוא הצליח לטוות את הסיפור בכשרון והצליח להוציא מהקאסט המדהים הזה, הרבה יותר מסך כל חלקיו וזה לא פחות חשוב. חוץ מהסיפור המרתק, יש בסרט גם לא מעט הפתעות וקריצות למעריצי הסדרה, אבל את זה נשאיר לכם לראות בסרט עצמו.

כאשר אמרתי, שאין ניסיון לשימוש מוגזם בקטעי פעולה, זה לא אומר לרגע שאין מספיק קטעי פעולה בסרט זה. קטעי הפעולה בסרט מרשימים ומקוריים וכוללים המון רעיונות טובים, מעבר כמובן ליכולותיו של באטמן שמוצגות בצורה עוצרת נשימה. מעל לכל עומדת לדעתי הבאטמוביל החדשה, עם מראה של טנק עתידני. אמנם היא לא נראית סקסית כמו קודמתה, אבל כאשר תראו את יכולותיה בקטעי הפעולה ובעיקר באחד מהמרדפים המטורפים והמצחיקים ביותר שראיתי, לא תוכלו לעמוד בפניה. סביר להניח שאם הייתם יכולים להשיג אחת כזו, הייתם ממהרים לעשות זאת לאחר הסרט.

לסיכום, הסרט החדש בסדרת סרטי באטמן, שעוקב אחרי התחלת חייו של באטמן מילדות, מצליח להחזיר את התהילה לסדרה, עם קאסט נפלא ועם סיפור ארצי יותר, מגוון יותר ומרתק. סרט שיש בו הכל: רקע על המניעים שהביאו להיווצרותו של באטמן, תהליך האימונים שלו והמצאת דמותו של באטמן על כל יכולותיה. סיפור מלא באהבה, דרמה ומתח  וכמו בכל הסרטים במלחמה בפשע,  הכוללת המון קטעי פעולה אדירים וגם גיבורת משנה מדהימה, על ארבעה גלגלי שטח. מומלץ בחום, לכל הגילאים, בעיקר למעריצי באטמן (שבטח התייאשו מהסרטים הקודמים) וכל מי שאוהב סרטי קומיקס, אבל בהחלט גם למי שאוהב סרטי מתח ופעולה.

ציון: 8.5 מתוך 10    

המלצה חמה על סרט - כשהנערים שרים

סרט צרפתי מעולה שהיה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר. הסרט יצא לפני כמה שבועות בDVD מתורגם לעברית.

להלן המלצתי החמה

שם הסרט: כשהנערים שרים The Chorus Les Choristes 

במאי: כריסטוף בארטייה

שחקנים: ז'ראר ג'וגנוט, פרנסואה ברלאן, קאד מראד, מארי בונל, ז'אן-בפטיסט מונייה, מקסנס פרין, תומאס בלומנטל, ז'אק פרין

שנת הפקה: 2004

ארץ הפקה: צרפת

תקציר הסרט:

הסרט מספר את סיפורו של קלמנט מתייה (ז'ראר ג'וגנוט), עוזר הוראה חדש שמגיע בשנת 1944, לפנימיה צרפתית לבנים עם קשיי למידה והתנהגות. הפנימיה מנוהלת ביד קשה כולל עונשים של הלקאה והכנסה לבידוד. התלמידים לא נשארים חייבים ונוקמים לפעמים באלימות במורים ובצוות. חלק מהתלמידים מצליחים ליצור אימה של ממש אצל הצוות. קלמנט מגיע לטירה העתיקה בה נמצאת הפנימייה, טירה שנראית ממש כמו כלא ולומד לאט לאט את המציאות העגומה של החיים במקום ונכנס גם הוא לקרבות האינסופיים מול התלמידים המופרעים. קלמנט מאמין שיש דרך אחרת ושאפשר להשיג את אמון התלמידים בעזרת אנושיות, עשיית מחוות ויחס טוב. הכל משתנה בצורה קיצונית עוד יותר, כאשר קלמנט מחליט לנסות להכניס את המוזיקה לחייהם של הנערים ומקים מקהלה בכיתתו. למרות הספקות של מנהל הפנימייה וכנגד כל הסיכויים, קלמנט מצליח לשנות את גישת הנערים בהדרגה. האם זה ייגמר טוב והאם אפשר באמת להפוך חבורת נערים פרועים למקהלה? חכו ותראו

דבר הפסיכופט:

אחד הסרטים הטובים והמרגשים ביותר שראיתי בזמן האחרון. למרות שהעלילה היא פשוטה יחסית ולמרות שהסרט קצר (כשעה וחצי בלבד), יש בסרט הזה המון רובדים. העלילה עוסקת בשתי תקופות קיצוניות כל-כך, לפני כניסת המוזיקה לחייהם של הנערים ואחרי. הפנימיה לילדים בעייתיים, חלקם ממשפחות הרוסות או יתומים מנוהלת ביד קשה והופכת במהרה למקום אלים ומפחיד שמזכיר יותר מכל כלא. אבל כל זה נכון עד הגעתו של גיבור הסיפור לפנימייה.

עוזר ההוראה קלמנט מתייה, איש קטן וקרח עם פרצוף של אידיוט, מגיע לפנימיה ומתגלה כאדם נבון בהרבה מאשר הוא נראה. הוא מחליט לשנות את פני הדברים. אנו רואים כיצד אדם אחד, שלא מקבל את הדברים כמו שהם ומאמין אמונה עיוורת ותמימה גם יחד, שניתן לעשות דברים בצורה שונה, יכול לשנות הכל, בעזרת צעד אחד קטן. בהדרגה, למרות כל הקשיים והמעצורים בדרך, הוא קונה את אמון הילדים. מתייה שניסה את כוחו בכתיבת מוזיקה, נכשל ונשבע שלא ישתמש יותר במוזיקה שלו. אבל אהבת המוזיקה מנחה אותו להאמין שאם הוא יכניס משהו חיובי לחיי הנערים המתוסבכים, הוא עלול לגרום להם ללכת בדרכים חיוביות ולהאמין במשהו. הוא לא ידע אם זה יעבוד, אבל הוא, להבדיל מרבים לפניו, העיז לנסות.

מלבד עוזר ההוראה, ומלבד קבוצת הילדים של כיתתו, שכל אחד מהם מתגלה כבעל סיפור מורכב משלו, עומדים במרכז הסיפור שני ילדים מיוחדים. הראשון הוא פייר מוראנז' (ז'אן-בפטיסט מונייה), הילד המופרע בעל פני מלאך, שאחראי לרוב מעשי הקונדס בהתחלה, מתגלה בהמשך ככישרון מולד לשירה, עם קול מדהים, כובש ומרטיט לבבות. קלמנט לוקח את פייר כבן טיפוחיו וגורם לשינוי מהותי בחייו. הילד השני הוא פפינו (מקסנס פרין), הילד הקטן בכיתה, ילד ביישן שאיבד את הוריו בשואה, אבל אינו מעכל זאת וממתין לאביו כל יום שבת ליד השער, כדי שזה יבוא לקחת אותו. קלמנט נותן לו את תפקיד עוזר מנהל המקהלה ושומר עליו כאילו היה בנו הקטן.

לא אפרט על הסיפור עצמו, הרבה מעבר לזה, על מנת להשאיר את החוויה המרגשת לצפייה, רק אסכם ואומר שאנו עדים למספר תהליכים לאורכו של הסרט: השינוי בגישה לחינוך, ההשפעה שיש למתן האמון בילדים על התנהגותם, המהפך המופלא שקורה בעקבות כניסת המוזיקה לחייהם, התהליך שעוברים הילדים ובעיקר שני הגיבורים מוראנז' ופפינו והתהליך המקביל שעובר קלמנט מתייה, לאור הצלחתו עם הילדים וחזרתו לעיסוק במוזיקה. מלבד כל התהליכים הנ"ל, המקהלה של הילדים פשוט נפלאה, השירים מרגשים ואי אפשר שלא לרצות לשמוע עוד ועוד מהם. העלילה הפשוטה והמרגשת, היא כל מה שצריך והיא גם מצליחה להעביר מסרים חשובים הן על שיטות החינוך והן על כוחה של מוזיקה.

אי אפשר שלא להתרשם מכשרון המשחק של הילדים, שצריכים לעבור מקיצוניות אלימה לשירה מופלאה. הגיבורים המרכזיים של הסיפור, כמו חבריהם לכיתה, מצליחים ליצור המון דמויות שונות להזדהות ולהתרגש מהן. בעיקר מצליחים להדהים במשחקם ז'ראר ג'וגנוט בתפקיד הראשי ושני הילדים ז'אן-בפטיסט מונייה ומקסנס פרין. אבל מעבר לכל תצוגת המשחק הכוללת ויכולת השירה של המקהלה כולה, בולטת השירה של ז'אן-בפטיסט מונייה, שירה שכמעט לא שומעים כדוגמתה, שירה שגורמת לאנשים לעצור מלכת. ילד כזה כשרוני, אני לא זוכר שראיתי אי פעם על המסך.

לסיכום, דרמה נפלאה על פנימייה, שעוברת שינוי, עם הגעתו עוזר הוראה תמים, שמאמין שאפשר להשיג שינוי. אנו עוברים יחד עם הילדים ועוזר ההוראה, תהליך מרגש של שינוי והתפתחות ובנוסף, אנו זוכים לשירת מקהלה מדהימה ועוצרת נשימה. אנו רואים בצורה מוחשית כל כך את כוחה של המוזיקה. כל המרכיבים הנ"ל הם חלק מהסיפור הפשוט והמרגש שמוצג בסרט, שספק אם תוכלו להישאר אדישים למראיתו. סרט חובה.

התוספות של הDVD מאכזבות. אמנם הן כוללות סרטים מרתקים על עבודת המקהלה, על החזרות עם הילדים ועל מאחורי הקלעים, אך הן בצרפתית ולא כוללות תרגום לעברית. חבל מאוד, כי דווקא בסרט עם שחקנים צעירים, העבודה איתם, כמו גם חזרות המקהלה, יכולות להיות משהו מרתק לצפייה. מצד שני, אם אתם יודעים צרפתית, תוכלו ליהנות מהן.

ציון: 9 מתוך 10    

המלצה על סרט - מצ'וקה

סרט צ'יליאני מרגש שיצא לא מזמן בDVD בגרסא מתורגמת לעברית

להלן המלצתי

שם הסרט: מצ'וקה Machuca

במאי: אנדרס ווד

שחקנים: מטיאס קר, אריאל מטלונה, מנואלה מרטלי, אלין קופנהיים, ארנסטו מלבראן, פדריקו לופי, טמרה אקוסטה, פרנסיסקו רייס

שנת הפקה: 2004

ארץ הפקה: צ'ילה

תקציר הסרט:

צ'ילה, 1973. גונסלו אינפנטה ופדרו מצ'וקה בני ה-11 מתגוררים בסנטיאגו שבצ'ילה, האחד בשכונת יוקרה והשני בשכונת פחונים סמוכה. ברוח ימי המהפכה, חולמים רבים להפיל את החומה החוצצת בין המעמדות. אחד מהמהפכנים הוא מנהל בית ספר פרטי, האב מקנרו, המקבל את ברכת הורי התלמידים העשירים לשלב בבית הספר האליטיסטי ילדים ממשכנות העוני. כך מגיע מצ'וקה לכיתתו של אינפנטה. הקשר בין השניים, שמתחיל בחשדנות הופך לאיטו לחברות אמיצה. אך בפתח עומדת מלחמת אזרחים המאיימת לשים קץ לחברות שנרקמה בין השניים.

דבר הפסיכופט:

בשנים האחרונות, הסרטים ההיסטוריים-פוליטיים, נהיו נפוצים מאוד ויש עיסוק רחב במאורעות מהפכניים בסרטים כמו  "החולמים", "דרום אמריקה באופנוע", "שטח ההפקר", "בוקר טוב לילה" ועוד. אין ספק שיש ערך רב לסרטים, כאלו שהרי מדובר בתקופות הטעונות והמעניינות ביותר מבחינה היסטורית, כמו גם קשר מאוד אקטואלי למאורעות העולמיים של ימינו, עם כל המהפכות אליהן אנו עדים. במרכזם של סרטים אלו, עומד בדרך כלל סיפור שאינו קשור ישירות למאורעות הפוליטיים, כאשר המאורעות עצמם מתרחשים ברקע ומשפיעים בדרך כלל על הסיפור המרכזי.

הסרט "מצ'וקה" מביא את סיפורה ההיסטורי של צ'ילה בשנת 1973. העם הצ'יליאני מחולק בין תמיכה בנשיא הסוציאליסטי סלוודור איינדה ובין מתנגדיו הלאומנים. הרחוב מוצף בהפגנות שמתדרדרות לא אחת להתנגשויות אלימות והשיא האמיתי הוא פריצתה של מהפכה צבאית אלימה ועלייתו לשלטון של הרודן, אוגוסטו פינושה שמשליט שלטון של טרור. אבל כמו שאמרתי, את ההיסטוריה נמצאת שם ברקע כל הזמן, אבל הסיפור האמיתי הוא סיפור של חברות ושל פערים.

הרעיונות הקומוניסטיים והסוציאליסטיים שפשטו במדינה, מביאים גם לנסיונות אינטגרציה בבתי הספר. גונסלו אינפנטה, לומד בבית ספר פרטי שמנוהל ע"י הכומר, האב מקנרו. יום אחד מובאים לכיתתו מספר ילדים עניים משכונות הפחונים באיזור, ילדים בעלי צבע עור כהה, נצר לשבטים מקומיים שונים. הפער הגדול בצבע העור, ברמת ההשכלה ובעיקר במעמד מביאים ליחס מזלזל כלפי הילדים החדשים. כבר מההתחלה, פדרו מצ'וקה מתבלט מתוך החבורה החדשה, כאשר הוא מתנגד בכוח ובבטחון ליחס המזלזל. בהדרגה אנו רואים כיצד פדרו מתיידד עם גונסלו, שהיה ילד חכם וחנון שכולם הציקו לו. הקשר בין השניים גורם להם להתפתח ולהיפתח ומשנה את חיי שניהם. הצלע הנוספת בסיפור היא סילבנה, שכנתו של פדרו בשכונת הפחונים, ילדה מלאת רוח חופש וחוצפת נעורים. יחד איתה הם חווים הרפתקאות שונות בתוך התוהו ובוהו הפוליטי כמו גם מגלים ניצנים ראשונים של פתיחות מינית, שהיא רק עוד חלק מהחופש וההיפתחות ההדרגתית, שהקשר ביניהם יצר. בתור עלילת משנה, גונסלו נאלץ להתמודד עם משפחה בעייתית, עם פערי דעות פוליטיים בין הוריו, עם אחות פרועה, עם אבא שנמצא בנסיעות עבודה רוב הזמן ועם אמא נהנתנית, שלוקחת לעצמה מאהב זקן ועשיר ואפילו לוקחת את גונסלו לביתו.

הסרט מצליח לרגש ולעניין בגלל כמה סיבות עיקריות. קודם כל, בגלל שהוא לא נוקט עמדה ,אלא משקיף מהצד על המאורעות הפוליטיים. בנוסף, סיפור החברות האמיצה שעומד במרכזו, הוא סיפור מעניין בפני עצמו, אך גם קיימת זיקה גדולה בין המאורעות הפוליטיים ובין החברות. השינויים במדינה הם שמביאים לאינטגרציה ומפגישים בין השניים והפערים הגדולים בין השניים, הופכים את הכל לקשה יותר, אך גם למעניין יותר. הסרט לא מפחד ליצור מצבים שמעמתים את שני הילדים עם ההבדלים והתהליכים שהם עוברים לאורך הסרט פשוט מרתקים. החברות המוצלחת, רק מדגישה שאפשר להתגבר על הפערים ומעבירה מסר נגדי להתכתשות שפשטה במדינה כולה וזהו המסר העיקרי בסרט. לקראת סופו של הסרט, כאשר פורצת המהפכה האלימה, מתרחש קטע מדהים, כאשר שני הילדים נמצאים בשכונת הפחונים, קטע שממחיש בצורה תהומית, את כל הפערים בין הילדים ואת תמצית המאבק הפוליטי. זהו אחד הקטעים החזקים שראיתי בשנים האחרונות. הסיבה האחרונה להצלחתו של הסרט, סיבה לא פחות חשובה מקודמותיה, היא היכולת שלו ללכת באמצע ולהימנע מקלישאות.

שלושת הילדים, שמשחקים בתפקידים הראשיים, מטיאס קר, אריאל מטלונה ומנואלה מרטלי, פשוט נפלאים. הם מצליחים להעביר את כל התחושות המגוונות ואת כל האווירה הטעונה, בבגרות ובכשרון רב. הפסקול מצויין והצילום מצליח להעביר את היופי של צ'ילה כמו גם את המראות של האלימות ושל ההתכתשות בצורה משכנעת ומשפיעה. להוציא עבודה כל כך יסודית ועמוקה מילדים זה הישג גדול ועל כך מגיעות התשבוחות לבמאי אנדרס ווד, שאומר בראיונות בתוספות שהוא עסק בחזרות והתיידד עם הילדים במשך 7 חודשים לפני הצילומים.

לסיכום, סרט על תקופה מעניינת, חשובה והרת גורל בהיסטוריה הצ'יליאנית, שמעביר את הסיפור דרך סיפורה חברות בלתי אפשרית בין שני ילדים, חברות שצריכה להתעמת כל הזמן עם הפערים הגדולים שהם רק סמל לפערים הגדולים בין הצדדים הפוליטיים השונים. סרט שיש בו הכל, הרפתקאות, אהבה, יצרים, אומץ והרבה אנשים טובים שנסחפים במערבולת הפוליטית. סרט שהצליח לעמוד באתגר של הסרטים הפוליטיים והעביר את כל המסרים ממקום של צופה מהצד, בצורה האפקטיבית ביותר. סרט מרגש ומומלץ.

לאחר הצפייה, מומלץ לראות גם את התוספות שמתלוות לDVD. יש שם ראיון מעניין מאוד עם הבמאי אנדרס ווד, שמצליח להעביר בצורה ייסודית את כל המסרים של הסרט. בנוסף יש קטע על איך עשו את הסרט, כולל ראיונות עם השחקנים והילדים, בו אנו מתוודעים אליהם ושומעים מהם הסבר מרתק למדי כיצד הם רואים את דמויותיהם בסרט.

ציון: 8 מתוך 10    

המלצה על סרט - בן ערובה

סרט שמציג בבתי הקולנוע כבר כחודשיים ושהגיע ממש לאחרונה לספריות הDVD, בגרסא מתורגמת לאנגלית

להלן המלצתי

שם הסרט: בן ערובה Hostage

במאי: פלורנט אמיליו סירי

שחקנים: ברוס וויליס, קווין פולק, ג'ונתן טאקר, בן פוסטר, ג'ימי בנט, מישל הורן, רומר וויליס

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

ג'ף טאלי (ברוס וויליס), הוא שוטר בלוס אנג'לס, שמתמחה בניהול משא ומתן עם חוטפים. אחרי פעולה שנכשלת, טאלי מאשים את עצמו ועוזב עם משפחתו לעיירה קטנה ורגועה, שם הוא מקבל הצעה להיות השריף המקומי. הוא מנסה לחיות חיים שקטים מבלי להכנס להרפתקאות וכך הוא גם מנהל את תחנת המשטרה המקומית. אבל רצון לחוד ומציאות לחוד, כאשר קבוצה של צעירים אלימים ,פורצת לאחוזה של איש עסקים עשיר מאוד ומחזיקה אותו ואת ילדיו כבני ערובה, טאלי מבקש את עזרת משטרת המחוז ומנסה לתפוס מרחק, לאחר שנכווה במקרה דומה בעבר. האם הוא באמת יצליח לשמור מרחק, או שבכורח הנסיבות, הוא ייאלץ להתערב, במשהו שהוא העדיף להשאיר מאחוריו? את זה תראו בסרט.

דבר הפסיכופט:

את הסרט הזה אפשר לסכם בשתי מילים טובות: ברוס וויליס. הוא עשה הרבה תפקידים שונים ומגוונים בשנים האחרונות, אם זה חייל ("דמעות של השמש"), גנרל ("בחירתו של הארט"), תפקידים קומיים ("ללכת על הכל") דרמות ומה לא בעצם. אבל אין עוררין כמעט, שהתפקיד איתו וויליס מזוהה יותר מכל, תפקיד השוטר הגיבור, מסדרת סרטי "מת לחיות" המצויינת. התפקיד שלו ב"מת לחיות", כל כך מזוהה איתו, עד כי הדיבורים על סרט רביעי, שעדיין קיימים כל הזמן ברקע, הביאו לכך שאנשים התייחסו לסרט "דמעות של השמש", כאל סרט שמבוסס על דמותו בסרטי "מת לחיות", למרות שאין ממש קשר חוץ מההרואיות של דמותו שם.

את יכולתו להכנס לתפקיד השוטר הערכי, כבר ראינו השנה גם בסרט "עיר החטאים", אם כי מדובר בסרט מסוג אחר לגמרי. לסרט הזה, "בן ערובה", ברור כי ליהקו את ברוס וויליס בתפקיד הראשי, הרבה בגלל דמותו מ"מת לחיות". אין ספק שהסרט הזה מבוסס עליו ורק עליו. עוד פעם מדובר בשוטר שמוצא עצמו בתסבוכת גדולה בעל כורחו ושהמצב מאלץ אותו להפגין אומץ ויכולת כבירה על מנת להציל את המצב. הפעם הוסיפו צד מאוד אנושי ואפילו שביר לדמותו של וויליס, שסוחבת איתו משקע טראומטי מעברו כמנהל משא ומתן עם חוטפים, מטעם משטרת לוס אנג'לס. וויליס מצליח לבנות דמות מורכבת והפרצוץ הקשוח שלו, הכל כך ידוע, מתאים גם לאותן סיטואציות של שברון, כמו כפפה ליד. בנוסף, כמו בסרטים רבים של וויליס, כאשר הוא מתמודד עם ילדים או מככב לידם, קורים דברים טובים.

לגבי הסרט עצמו, מדובר במותחן פעולה משטרתי עם כל המרכיבים של סרטי הפעולה הקיטשיים. קצב טוב, עלילה מעניינת, רמת מופרכות גבוהה, אך מתח ואקשן שוטפים שמחזיקים את הצופים לכל אורכו של הסרט. אין ספק שמדובר בסרט קלישאי מאוד ולא הכי מקורי שראיתי, אבל יש בו מספיק מהמרכיבים הדרושים לספק עניין ויש בו כמו שאמרתי כוכב גדול, שמצליח להחזיק את הסרט. בן פוסטר שבטח יהיה מוכר לחלקכם בעקבות תפקידו כראסל, החבר של קלייר פישר, בסדרת הטלוויזיה המצליחה "עמוק באדמה Six Feet Under" גם בוא נותן פה הופעה מעולה בתור אחד הנערים האלימים שאחראים לחטיפה.

לסיכום, מותח אקשן משטרתי, שגרתי למדי אך משובח, עם עלילה מעניינת ואינטנסיבית ותסריט קלישאי ומופרך ברמה סבילה. ברוס וויליס מוכיח שוב, שבצדק הוא נחשב לאחד מהכוכבים הגדולים בעולם הקולנוע ובעיקר, שכמדובר בדמות שקרובה כל כך לדמותו ג'ון מקליין, התפקיד שעשה אותו. סרטי פעולה מעין זה אינם הדבר המקורי ביותר או האמנותי ביותר, אך בהחלט קיים קהל גדול שאוהב את סרטי הפעולה הקלילים האלו, למרות כל החסרונות שלהם. סרטים רבים נעשים בסגנון זה, אך לא רבים מהם מצליחים להצליח, למרות שזה נראה פשוט כל כך. קשה להסביר מה שונה בסרט הזה מלבד אולי הליהוק הנכון, אבל בשורה התחתונה, הסרט הזה מספק את הסחורה והוא מומלץ לאוהבי הז'אנר. אני נהניתי.

ציון: 8 מתוך 10