המלצה על סרט - לכודה

כבר פעם שניה שאני רואה את המותחן הזה, שווה צפיה

להלן המלצתי

שם הסרט: לכודה Trapped

במאי: לויס מנדוקי

שחקנים: קווין בייקון, שרליז ת'רון, קורטני לאב, סטיוארט טאונסנד, דקוטה פנינג

שנת הפקה: 2002

תקציר הסרט:

כאשר בתם נחטפת עבור כופר, רופא צעיר ואשתו (שרליז ת'רון) מוצאים את עצמם בני ערובה, בזמן שתוכנית בת 24 שעות לסחיטת כספם נכנסת לפעולה. ככל שהזמן הולך ואוזל ובריאותה של בתם האסטמתית בסכנה הם נסחפים למרוץ נגד הזמן.

דבר הפסיכופט:

מותחן עשוי היטב. רעיון טוב, שחקנים טובים, ביצוע טוב. מלבד מספר קטעים שאינם נראים הגיוניים, הסרט זורם טוב, מחזיק את המתח לכל אורכו ומעניין. קווין בייקון מצמרר בדמות החוטף ושרליז ת'רון היפה בתפקיד האמא המפוחדת נראית פחות יפה מתמיד מרוב פחד. לסיכום, מותחן מעניין ומהוקצע למדי ששווה לראות.

ציון: 7.5 מתוך 10    

המלצה על סרט - ורוניקה גארין

בקרוב בקולנוע - בקרוב בקולנוע - בקרוב בקולנוע

סרט זה מבוסס על סיפור אמיתי, סיפורה של ורוניקה גארין, עיתונאית בעיתון הפופולרי סאנדיי אינדיפנדנט, בדאבלין אירלנד. גארין רצתה להשאיר חותם ובעיית הסמים נגעה לליבה. היא החלה לכתוב סדרת כתבות על ברוני הסמים המקומיים. מהר מאוד היא קיבלה איומים על חייה ועל חיי משפחתה. היא נאלצה לבחור בין המשך הכתיבה תוך סיכון משפחתה ובין ויתור על חופש העיתונות וויתור על מלחמתה החשובה בנגע הסמים. ורוניקה הייתה עיתונאית חוקרת, כזו ש"ליכלכה את הידיים", השתמשה במקורות מתוך עולם הפשע ולקחה סיכונים רבים, זו הייתה גם הסיבה שהיא לא פחדה להמשיך לחקור, גם אחרי שאיימו על חייה. היא הרגישה תחושת שליחות והאמינה באחריותה של העיתונות. החקירה שלה ולאחר מכן רציחתה, הביאו לשינוי של ממש, לגל מעצרים, לשינוי חוקתי והפכו אותה לסמל באירלנד ולסמל לעיתונות הלוחמת.

ורוניקה גארין

1996-1959

את סיפורה המלא אפשר לקרוא כאן.

אתמול ראיתי את הסרט בהקרנת בכורה למבקרי קולנוע, חוויה כיפית בפני עצמה...

ולהלן המלצתי על הסרט

שם הסרט: ורוניקה גארין Veronica Guerin

במאי: ג'ואל שומאכר ("תא הטלפון", "בדרך מטה", "הלקוח", "טייגרלנד")

מפיק: ג'רי ברוקהיימר

שחקנים: קייט בלאנשט, ג'רארד מק סורלי, קיראן הינדס, ברנדה פריקר, דון וויקרלי, קולין פארל

שנת הפקה: 2003

ארץ הפקה: אירלנד/אנגליה

תקציר הסרט:

אירלנד, אמצע שנות התשעים.  עיר הבירה דאבלין היא אזור קרבות מסוכן, הומה פשיעה וסמים.  מלחמות ברוני הסמים בגזרה מתבצעות באין מפריע, ובדרך, בין עסקאות ענק מסוכנות, קורבנות תמימים נהרגים ברחובות על לא עוול בכפם, רק משום שהיו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.  ורוניקה גארין (קייט בלאנשט), עיתונאית אירית צעירה ונחושה ב'סאנדיי אינדיפנדנט' של דאבלין, לוקחת את העניינים לידיים, חושפת מעל דפי עיתונה, בסדרת כתבות מזעזעת את האמת שמאחורי השחיתויות השונות של קרטלי הסמים בעיר, ובכך מפריעה להם להמשיך לבצע את עסקיהם בשקט. גארין זוכה לפרסום ופרסים על מאמציה למגר את תופעות הסמים, אבל נאלצת לשלם מחיר יקר על הישגיה ומעמדה - משפחתה ויקיריה נמצאים תחת איום תמידי, וגם חייה שלה כבר אינם כה בטוחים... מבוסס על סיפורה הטראגי האמיתי של ורוניקה גארין, ומושתת על אירועים אמיתיים שקרו בדאבלין, אירלנד.

דבר הפסיכופט:

אני אפריד את ביקורתי על הסרט לשני חלקים. אתחיל ואומר שסיפורה של ורוניקה גארין, הוא סיפור שחשוב מאוד לספר מהרבה מובנים: חופש העיתונות ותפקידה בשינוי חברתי, כוחה של אחת לשנות, מודעות לבעיית הסמים והפשע הרב מסביב ותפקידו החשוב של החוק בפתרון הבעיה. המשפט שמסכם זאת הכי טוב נאמר לקראת סוף הסרט: "כל אחד באירלנד זוכר בדיוק איפה הוא היה כשורוניקה גארין נרצחה על הכביש לנייס". כנראה שלכל אומה, יש את הסיפורים המוכתמים בדם על אנשים שבחייהם ובמותם השאירו חותם. אהבתי מאוד שיוצרי הסרט בחרו לקרוא לו פשוט "ורוניקה גארין". זה מעיד שגם הם הבינו שהיא הסיפור האמיתי פה והזכירו כי מדובר באישה אמיתית, שסיפורה מובא כאן.

החלק השני של ביקורתי, מתייחס לשאלה הלא פחות חשובה, כיצד סיפרו את סיפורה של ורוניקה גארין בסרט, האם זה עבד והאם זה סופר בצורה יעילה וטובה.

קודם כל קייט בלאנשט, שללא ספק עושה את הסרט. רואים שההכנה שלה לתפקיד הייתה  יסודית והיא עושה חסד עם הדמות. הפסקול גם הוא מצויין ומשלים היטב את הדרמה. הבעיה העיקרית של הסרט שהוא לא מצליח לרגש עד הסוף, הוא מראה התרחשויות מאוד חשובות וכואבות אבל בסוף הסרט יש תחושה שזה לא טופל בצורה הולמת, שלא הצליחו באמת לגעת ושהכל מנוכר מדי. יש גם תחושה שהכל הוצג בצורה קצת תיאורית-דוקומנטרית משהו. חבל, כי ללא ספק ההתרחשויות מהוות חומר מספק בשביל לעשות דרמה חזקה ונוגעת ללב. יש בעיה לפעמים בסרטים המבוססים על סיפור אמיתי. יש תחושה שברגע שהסיפור ראוי, מסתפקים בזה ולא מקפידים שהעיבוד יוציא מהסיפור את נקודותיו החזקות.

לסיכום: נושא חשוב, אישה גדולה שהזיזה עולמות, משחק מדהים של קייט בלאנשט, אבל גם פספוס בעיבוד הסיפור. אפשר לראות, בעיקר אם הסיפור מעניין אתכם.

הערה קטנה: קולין פארל, ששיתף פעולה עם שומאכר בסרטו הקודם "תא טלפון" ובסרט "טייגרלנד", מופיע פה בהופעת אורח קטנה.

ציון: 7 מתוך 10    

המלצה על סרט - מכונית כחולה

דרמה נוגעת ללב. לא נראה לי שהיא כבר הגיעה לארץ.

להלן המלצתי

שם הסרט: מכונית כחולה Blue Car

במאי: קארן מונקריף

שחקנים: אגנס ברוקנר, דיוויד סרטיירן, מרגרט קולין, פרנסס פישר

שנת הפקה: 2002

תקציר הסרט:

סיפורה של נערה בת 18 בשם מג (אגנס ברוקנר), אשר ננטשה ע"י אביה ומוזנחת ע"י אמה שנמצאת כל הזמן בעבודה. הנערה שמתעניינת בכתיבת שירים, מוצאת נחמה ומשענת בדמותו של המורה שלה לאנגלית. מה שמתחיל כפרוייקט חניכה, מסתבך בהדרגה ככל שהמתח במשפחתה של הנערה עולה, והופך לרומן מוזר מאוד.

דבר הפסיכופט:

דרמה יפה ונוגעת ללב על קשייה של נערה, על משפחתה ההרוסה, על מציאת התקווה בכתיבת שירה ועל מציאת משענת במורה לאנגלית. הרומן שלהם, הוא החלק שהכי מעורר מחשבה בסרט. השחקנית הראשית, אגנס ברוקנר, עושה עובדה מופלאה והיא פשוט נוגעת ללב. הבעיה היחידה בסרט היא שהוא קצת פלקטי, הדברים קורים בלי שום הכנה או הסבר חוץ מאשר ההסבר הכללי של דכאונה של הנערה. היה אפשר לבנות זאת טוב בהרבה. עדיין, הסרט מצליח לגעת בצורה ישירה בנושאים חשובים ומראה את חייה המתסכלים של הנערה בגובה העיניים, כולל התעסקות בנושאים כמו דמות אב, רומן עם גבר מבוגר, התאהבות במורה, ניצול מיני, כתיבת שירים, תקוות נעורים ועוד. בכל מקרה מדובר בדרמה מעניינת ונוגעת ללב. מומלץ בחום.

ציון: 7.5 מתוך 10    

אי המלצה על סרט - אדון ומפקד הצד הרחוק של העולם

אתמול ראיתי את הסרט הזה. משום מה היה סביבו הייפ גדול לקראת יציאתו. אולי זה בגלל ראסל קרואו ואולי בגלל ששוב מדובר באפוס ימי בדומה ל"שודדי הקאריביים" המצליח.

להלן ביקורתי

שם הסרט: אדון ומפקד הצד הרחוק של העולם

 Master and Commander: The Far Side of the World

במאי: פיטר וויר ("המופע של טרומן", "ללכת שבי אחריו", "גרין קארד")

שחקנים: ראסל קרואו, פול בטאני, ג'יימס דארסי, אדוארד מודול, כריס לרקין

שנת הפקה: 2003

תקציר הסרט:

ג'ק אוברי (ראסל קרואו), קפטן לוחם בצי הבריטי, וסטפן מאטורין (פול בטאני) רופא הספינה שלו וחברו הטוב, עומדים במרכז העלילה. ספינתם נתקפת בלב ים ע"י ספינה צרפתית חזקה במיוחד, עם טווח תותחים גדול משלהם. ספינת הקרב של הוד מלכותה, נפגעת קשה ורבים מאנשי הצוות נפצעים. אוברי נקרע בין משימתו  לבין חברותו עם סטפן, תוך כדי מרדף מסוכן לאורך שני אוקיינוסים, במטרה ליירט וללכוד את ספינת האויב. משימה זו יכולה להעצים את כבודו, או להרוס אותו ולגרום למוות שלו ושל צוותו. המרדף אחרי הספינה הצרפתית הינו חובק עולם, מחופי ברזיל למים הסוערים של קייפ הורן, דרומה דרך קרח ושלג, לצד הרחוק של האוקינוס ועד לחופיהם המרוחקים של איי גאלגאפוס (זהו הסרט העלילתי הראשון מעולם שצולם שם).

דבר הפסיכופט:

אפוס רחב יריעה על מפקד של ספינת הצי הבריטי ומרדפו מקצה אחד של העולם לקצהו, אחר ספינת אויב צרפתית. בצד החיובי, זהו סרט שעונה בדיוק על הציפיות הנובעות מהיותו אפוס רחב יריעה: הסרט כולל סערות, קרבות ימיים, דרמה, יחסי חברות, קונפליקטים, תאור הווי החיים בים, נופים עוצרי נשימה ועוד. הבעיה של הסרט היא שכל התוכן הנ"ל אינו מתגבש לכדי משהו מיוחד. העלילה רדודה למדי וכוללת מרדף חסר הגיון, עם מניעים קלושים במיוחד, של מפקד אחר ספינת אויב. הטענה כי זהו תפקידו וכי עליו לבצע אותו בכל מחיר, הניסיון להעביר מסרים על אצילות, מסירות, כבוד וכו', כל כך לא אמינים, שאפילו שותפו למסע וחברו הטוב מעביר על כך ביקורת בגלוי בסרט עצמו והאמת, מצליח לשכנע גם את הצופים. אם אין הרבה הגיון, מה שנשאר זה טיול ימי בנופים יפהפיים, בעיקר של איי הגלאפאגוס, אותם היינו יכולים לראות טוב בהרבה בסרטי הנאשיונל גאוגרפיק. אחד מהמאפיינים של סרטי אפוס כאלו, הוא להיות ארוכים. הסרט נמשך קצת מעל שעתיים, ללא ספק ארוך מדי, בשביל מרדף בודד אחרי ספינת אויב. הבמאי פיטר וויר, שעושה סרטים מלאים אנושיות ורגישות, הכניס את אותה רגישות ליחסי החובלים בסרט, אך שכח לדעתי את העלילה.

לסיכום: סרט עם מספר קטעים יפים, מסרים די בנאליים ומנופחים ותו לא. די מיותר, אפשר בהחלט לוותר.

ציון: 5 מתוך 10  

אי המלצה על סרט - ארבע הנוצות

על הסרט הזה שמעתי דעות חלוקות והאמת שכל הסרטים התקופתיים האלו נהיו נפוצים, אבל לרוב לא מחדשים הרבה ונצמדים לתבנית די שחוקה. עניין אותי לראות האם יש בסרט משהו מעבר...

להלן ביקורתי

שם הסרט: ארבע הנוצות The Four Feathers

במאי: שאקיר קפור

שחקנים: הית' לדג'ר, קיית הדסון, ווס בנטלי, מייקל שין, דג'ימון הונסו

שנת הפקה: 2002

תקציר הסרט:

זהו סיפורו של הארי פברשאם (הית' לדג'ר), אחד החיילים הנערצים בגדוד שלו, מסור ונאמן לבת זוגו האהובה את'ני ( קייט הדסון). עתידו הצבאי והאישי נראה מבטיח ובטוח. אבל כאשר צבא של מורדים סודנים, מתקיף מבצר של הקולוניה הבריטית בחרטום, עומד הגדוד של הארי להישלח למשימה בצפון אפריקה. חששות וספקות כבדים תוקפים את הארי והוא מתפטר מתפקידו כאשר הגדוד שלו יוצא למלחמה. המעשה של הארי מכה בתדהמה את הסובבים אותו. אביו מפנה לו עורף ושלושה מחבריו הטובים ביותר, ואפילו ארוסתו את'ני , שולחים לו נוצה לבנה, שהיא הסמל לפחדנות. אף אחד מהם אינו מסוגל להבין את מה שהארי עשה. כשהוא מיוסר, מבודד ובודד בלונדון, הארי מגלה שחברו הטוב ביותר ג'אק (וו'ס בנטלי), ואנשי הגדוד לו השתייך, היו קורבן להתקפה קשה מצד המורדים. הקשר והמחויבות שלו אל חבריו מניעים אותו להתגבר על ספקותיו והתלבטויותיו. הוא מחליט לעשות מעשה ולקחת על עצמו משימה שהיא יותר חזקה מהתנגדותו החד משמעית למלחמה. עליו להציל את חבריו בכל מחיר.

דבר הפסיכופט:

בצד החיובי של הסרט אפשר לציין את השחזור היפה של הקרבות במדבר ובכלל של החיים של האריסטוקרטיה הבריטית לעומת החיים של השבטים במדינה נכשלת כמו סודן. הבעיה של הסרט היא שזה כל מה שיש בו. סרט ארוך שרובו נמרח, קיטשיות נשפכת מכל עבר ובעיקר חוסר מציאות וחוסר אמינות. סיפור האהבה אינו אמין ואינו בנוי טוב, המניעים של הגיבור, שהופך לאמיץ רק לאחר שהוא מקבל את הנוצות המגנות אותו על פחדנותו. בכלל אצילות הנפש של כל הגיבורים בסרט היא מוגזמת. למרות זאת אפשר לציין את הית' לדג'ר ודג'ימון הונסו, שותפו המקומי למלחמה, על משחקם הטוב. לא ברור גם למה היה צורך למרוח את הסרט על מעל שעתיים, נראה כי זה חלק מהציות לכללי האפוס וכי לא מילאו את זה מספיק בתוכן. גם ההצגה של האימפריאליזם הבריטי בצורה כה חיובית, כאילו הביאו את גישתם הנאורה לאפריקאים הלא מפותחים, היא בעיתית משהו. בסה"כ סרט שאפשר לראות אבל בגלל כמה מהסיבות שמניתי, אבל חשוב לזכור את בעיותיו. אפשר גם לוותר.

ציון: 5 מתוך 10  

המלצה על סרט - הרקדן בקומה מעל

סרט מסקרן בבימויו של ג'ון מלקוביץ' הגאון

להלן המלצתי

שם הסרט: הרקדן בקומה מעל The Dancer Upstairs

במאי: ג'ון מלקוביץ'

שחקנים: חבייר בארדם, חואן דייגו בוטו, לאורה מורנטה, לואיס מיגל סינטרה, אבל פולק

שנת הפקה: 2002

תקציר הסרט:

סרטו הראשון כבמאי של ג'ון מלקוביץ' הוא דרמה פוליטית המתרחשת במדינה דרום אמריקאית. במרכז העלילה עומד אוגוסטין רחאס (חבייר בארדם), בן למשפחה כפרית שהלאמת אדמות המשפחה דחפו אותו לעיר וללימודי משפטים. כדי להרגיש "קרוב יותר לצדק" הוא מתגייס למשטרה ועתה הוא מתמנה לחקור שורה של מעשה טרור הנעשים בשמו של איזקאל - טרוריסט בפי השלטונות, מהפכן בפי נאמניו, המוחה כנגד השחיתות הפושה במדינה. ככל שמתקדמת העלילה והמצוד אחר האיש מתרחב, כך מתברר לאוגוסטין כי הוא נמצא בין כוחות המפעילים מידה שונה של רוע ורשע. החממה הבורגנית של חייו ומשפחתו נמצאת בסכנה נוספת בשל המשיכה שהוא מפתח כלפי המורה לבלט של בתו, שגם היא, כך מסתבר, קשורה לתמונה הגדולה.

דבר הפסיכופט:

הסרט מראה כיצד דמות תמימה ובעלת ערכים מתמודדת עם עולם מסואב, מלא אינטרסים, פוליטיקה וזוהמה. ג'ון מלקוביץ' מצליח לשרטט ברגישות עולם זה במקום שאינו קיים, בדרום אמריקה. ההעברה של הווי דרום אמריקאי מצוין וגם בימוי השחקנים אשר יוצרים אווירה אמינה במיוחד. ללא ספק מדובר בסרט טוב, אך יש לו גם בעיה רצינית. הסרט איטי בצורה בולטת, לא מפתיע בהקשר של ג'ון מלקוביץ'. האווירה והמתח נבנים היטב אבל בהדרגה וכל הסרט הולך על מי מנוחות שקטים אפילו ברגעים המותחים והכואבים. סביר להניח שזו חלק מהכוונה הכללית, חלק מהסיפור של אותו איש, שעדיין מאמין בתמימותו בערכיו. הבחירה המדהימה שעליו לעשות לקראת סוף הסרט, היא זיכוך מדהים של כל המסר, דוגמא לגדולתו של מלקוביץ'. לסיכום, סרט אמנותי ומומלץ לצפייה עם השגה אחת גדולה, תבואו סובלניים.

ציון: 7 מתוך 10