אי המלצה על סרט - אבסולון

אני עדיין בשוק מהסרט הזה. לא חשבתי שעדיין זורקים כסף על כאלו דברים נוראיים...

להלן ביקורתי

שם הסרט: אבסולון Absolon

במאי: דייויד בארטו

שחקנים: כריסטופר למברט, לו דיאמונד פיליפס, רון פרלמן

שנת הפקה: 2003

תקציר הסרט:

העולם כולו הותקף ע"י וירוס קטלני ונשלט ע"י חברה בשם אבסולון שהוציאה סם בשם אבסולון שרק ע"י לקיחתו אתה מוגן מפני וירוס. החברה הזו שולט בעולם כולו בעזרת הכוח שנותן לה הסם ואף מפקחת על שעות השינה, כמות השימוש במים חיים בסגנון "האח הגדול" שרואה הכל. מדען שעובד על מציאת תרופה לוירוס הקטלני נרצח והבלש סקוט (למברט) מקבל עליו את התיק. מהר מאוד הוא מוצא את עצמו נרדף ע"י הממשל, הוא גם מבין שהוא נהיה הסיכוי האחרון להביא מרפא לוירוס וכי מאחורי כל הנושא יש הרבה תככים וגורמי כוח מעורבים.

דבר הפסיכופט:

אם היה מילון קולנוע, מאחורי המושג עלוב סביר להניח שהייתם מוצאים את הסרט הזה. הסרט כולו נראה כמו סרט חובבני במובן הרע של המילה, השחקנים מדקלמים את הטקסטים כמו בחוג דרמה לחובבנים והכל נראה בלתי אמין. אני לא יכול לחשוב על דבר אחד שאפשר לעשות עם הסרט הזה חוץ מאולי להמליץ למישהו שאני שונא לראות אותו...

בקיצור, תעשו לעצמכם טובה ותשכחו שהסרט הזה קיים בכלל.

ציון: 1 מתוך 10        (וגם זה מתוך רחמים למפיק שהוציא על זה כסף)

המלצה חמה על סרט - להרוג את ביל

חדש בקולנוע - חדש בקולנוע - חדש בקולנוע

סרטו הרביעי של טרנטינו, הסרט הכה מדובר, שבגלל אורכו חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון הגיע עכשיו לארץ. הוא כבר הביא לנו את "כלבי אשמורת" הנפלא (1992), "ספרות זולה" הגאוני (1994) ו"ג'קי בראון" השנוי במחלוקת (1997). עכשיו, אחרי 6 שנים הפסקה, מגיע הסרט חדש, שכולם ציפו לו.

להלן המלצתי החמה כשאזהרה ותהיה בצידה...

שם הסרט: להרוג את ביל חלק 1 Kill Bill Vol
במאי: קוונטין טרנטינו
שחקנים: אומה טורמן, לוסי לו, דריל האנה, דיוויד קראדין, מייקל מדסן, סוני צ'יבה
שנת הפקה: 2003

תקציר הסרט:
סרטו הרביעי של קוונטין טרנטינו מסופר בשני חלקים. ב"להרוג את ביל פרק 1 ":
רוצחת שכירה (אומה טורמן), שהייתה חלק מכנופיית רוצחים בשם "חולית הרוצחים השכירים, הצפע הקטלני", וכונתה "הממבה השחורה", נכנסת להריון וביום חתונתה מחוסלת יחד עם בעלה וכל הנוכחים בחתונה, ע"י חבריה לחוליה וע"י הבוס של הקבוצה, ביל (דיוויד קראדין). לרוע מזלם היא שורדת ומוכנסת לבית החולים במצב של תרדמה. ארבע שנים לאחר מכן מתעוררת לפתע "הכלה" ומבינה מה בעצם עוללו לה.  היא יוצאת למסע נקמה אכזרי וממוקד נגד ביל וחבורתו, מסע זה הוא מרכז העלילה.

דבר הפסיכופט:
הסרט הינו חסר עלילה. את כל עלילתו אפשר לתאר בשתי מילים: "מסע נקמה". אם צריך להוסיף עוד שתיים אפשר לומר: "מסע נקמה אלים במיוחד" או "מסע נקמה עקוב מדם". ראו הוזהרתם, מדובר באחד הסרטים היותר אלימים שנעשו בו כריתת איברים נראית בתדירות תכופה מאוד.
חשוב לומר כי אין בסרט זה חלק מהדברים שבגינם טרנטינו התפרסם כל כך: שיבוש הזמנים נעשה פה בצורה רגילה ורק מזכיר את מה שאין פה והיה בסרטיו הקודמים, אין עלילה מורכבת, אין כמעט דיאלוגים שנונים ואין ביקורת חריפה של ממש.
אבל מה כן יש כאן ? פעולה בלתי פוסקת, בקטעים מדהימים עוצרי נשימה, שירה צרופה של ממש (אם נתעלם לרגע ממפלי הדם והאלימות הגואה), פסקול משלים ומדהים הממשיך את הקו מ"ספרות זולה", המון איזכורים ומחוות לקולנוע של פעם, משחק נפלא של אומה טורמן ולוסי לו ובעיקר צילום ועריכה מוקפדים והמון יופי ויזואלי.

אי אפשר שלא לתהות איפה טרנטינו של פעם והאם טרנטינו של הסרט הזה הוא עדיין גאון קולנועי? האם הוא בעיקר עסוק בלהשתכר כמו שאומרים והסרט הזה הוא תוצר של תקופת שכרותו?
נסיוני לחשוב על תהיה זו הביא אותי לפנות למקורות, לטרנטינו עצמו. לא, לא דיברתי איתו אבל אביא מדבריו בראיון שנתן לערוץ סאנדנס: בראיון הוא אמר שלתפיסתו בימוי אקשן הוא האתגר הגדול ביותר העומד בפני במאי הקולנוע וכי בסרט הזה הוא ניסה להוכיח את כוחו באקשן הכי אינטנסיבי שמצא בשק זכרונות הקולנועי, שהוא גורר מאז הילדות: סרטי קונג פו ישנים. כלומר, טרנטינו בחר לעשות סרט אקשן, שאין בו הרבה מעבר לאקשן רק כדי להראות שהוא יכול. שהוא יכול לעשות סרט אקשן טוב יותר משל כולם, יפה יותר משל כולם, או במילים אחרות "רצה להראות למי יש ביצים יותר גדולות" (תסלחו לי על המטאפורה). אגב חשוב לומר שהוא הצליח בזה, אין ספק שאקשן אלים כל כך ועם זאת יפה ועוצר נשימה, זה הישג שהוא יכול להתגאות בו, הישג שלבדו, הופך את הסרט הזה למצויין.
אסכם את כל ההתייחסות הנ"ל ואומר: נכון שזה לא בדיוק טרנטינו של פעם, נכון שזה לא מתוחכם במיוחד, אבל עם שירה צרופה כזו של אלימות, מי יכול להתווכח. להוציא ממשהו כזה אלים דבר כל כך עוצר נשימה ויפה, זו גאוניות לשמה, שיכור או לא שיכור. נשאר רק לחכות לפברואר 2004 לחלק השני של הסרט (מניאק מי שחילק אותו !)

רציתי לשתף אתכם בתחושה שיצאתי איתה בתום הסרט. עם כל הגאוניות שבו ובעיקר לאור התהיה שהעלתי פה מעל. נשאלת השאלה האם טרנטינו לא צוחק קצת בהפוך על הפוך גם על קהל הצופים. ציפו ממנו לגדולות והנה הוא בא ועושה סרט חסר עלילה והחסר את רבים מהמאפיינים שבגינם מעריצים אותו, ולמה? כדי להוכיח הוא יכול?. אני מבין אותו באיזשהו מקום... אם נותנים לך לעשות מה שבא לך, ומשלמים לך על זה הון, למה שלא תשחק בזה כמו צעצוע? למה שלא תעשה סרט על משהו שהערצת בילדות? טרנטינו עצמו אמר על הסרט הזה, שזה גרם לו הנאה מרובה, כי הוא ישב שנה שלמה וצפה בסרטי קונג פו ישנים, סרטי סמוראים יפניים ומערבוני ספגטי.
ובכל זאת, לי יש הרגשה שהוא קצת צחק על כולנו, קהל הצופים. למה ? כי הוא מרגיש שהוא יכול ! אז אני אביע מחאה שקטה ואחרי שאוריד בפניו את הכובע, אוריד לו נקודה בציון (בתקווה שבאמת קראתם הכל עד פה, בטח תבינו אותי...).

ציון : 9 מתוך 10    

הערה נוספת פחות קשורה: הפעלולים של הקרבות בסרט הם מדהימים, הישג של ממש. קטע הפעולה המרכזי בו "הכלה" נלחמת באוייבים רבים, הזכיר לי את אכזבתי מהסרט "מטריקס רילודד". בביקורת על הסרט הזה (שאפשר לקרוא אותה פה), אמרתי כי הפעלולים היו עוצרי נשימה ועם זאת מאכזבים. הם נראו כמו משהו ממוחשב שלקוח ממשחק ולכן איבדו חלק מאמינותם. כאשר צפיתי ב"מטריקס רילודד" בקולנוע, לאחר קטע הפעולה שבו ניאו נלחם במאות שיכפולים של הסוכן סמית', הקהל גיחך. נכון קודם הם היו בתדהמה משום שזה פעלול מרשים, אבל הגיחוך היה תוצר של כמה מגוחך זה נראה. לי גם הפריע שזה נראה ממוחשב מדי. הסרט הזה "להרוג את ביל", הצליח לעשות פעלולים מדהימים ולא ממוחשבים !!! וגם הגיוניים (בתו העולם המטורף של הסרט כמובן), הקהל יושב פעור פה וגם בסיום הקטע, אין שום צחוק, נשארים בהלם טוטאלי. השוואה זו הדגישה עוד יותר את מה שהיה דפוק בקטעי הפעולה ב"מטריקס רילודד", כשתראו את הסרט תראו על מה אני מדבר.

אשמח לשמוע התייחסויות לנושאים שעלו בדיון זה על הסרט.

המלצה חמה על סרט - אכזריות בלתי נסבלת

חדש בקולנוע - חדש בקולנוע - חדש בקולנוע

סרטם החדש של האחים כהן, ראיתי אותו אתמול בקולנוע "לב".

להלן המלצתי החמה

שם הסרט: אכזריות בלתי נסבלת Intolerable Cruelty

במאי: ג'ואל כהן (הוא תמיד מקבל קרדיט, בפועל שניהם מפיקים ויוצרים את הסרט)

שחקנים: ג'ורג' קלוני, קתרין זיטה-ג'ונס, בילי בוב ת'ורנטון, ג'פרי ראש

שנת הפקה: 2003

תקציר הסרט:

למיילס מאסי (ג'ורג' קלוני) יש את הכל.  הוא עורך דין מוביל לענייני גירושים החי בלוס אנג'לס, יש לו רשימת לקוחות מכובדת, אחוזי הצלחה גבוהים בבית המשפט, את ההערכה של כל עמיתיו למקצוע ואפילו הסכם ממון שנקרא על שמו. אבל עכשיו מיילס מגיע לצומת בחיים. הוא שבע מהצלחה והשעמום מוביל אותו לחפש אתגרים חדשים. כל זה משתנה כשמיילס פוגש יריבה ראויה בדמותה של מרלין רקסרות' ההורסת (קתרין זטה ג'ונס), אשתו ובקרוב גרושתו של רקס רקסרות' (אדוארד הרמן), איל נדל"ן עשיר ומפלרטט סדרתי. בעזרתו של חוקר פרטי בשם גאס פטץ' (סדריק הבדרן), מרלין מצפה לעצמאות כלכלית שהסדר גירושים נאה יכול לספק לה. אבל תודות למיילס המיומן היא נותרת ללא כלום. מרלין אינה מבזבזת זמן, וכחלק מהתחבולות שלה היא ממהרת להתחתן עם טייקון נפט עשיר בשם האוורד דוייל (בילי בוב ת'ורנטון). הקרב הזה רק התחיל. טקטיקות שונות, שקרים מתוחכמים ומשיכה בלתי מוכחשת בין השניים, הם רק חלק מהמרכיבים של קומדיה קלאסית זו על מאבק בין המינים.

דבר הפסיכופט:

הסרט הזה כל כך פשוט ועם זאת כל כך מורכב שקשה לכתוב עליו. עלילה די דבילית (בכוונה כמובן) שכמו לקוחה מסרטי אדם סנדלר, בידיים של משפחת כהן המוכשרת, הופכת לחגיגה של ממש. הסרט הוא קומדיה סרקסטית וצינית בה כל התרחשות ולו הקטנה ביותר, מוקצנת מאוד, בצורה חכמה, אך עם זאת מרושעת. הנשים המשופצות, טורפות הגברים, רודפות הבצע מצד אחד, עולם עורכי הדין  לגרושין, קרי הלב, העושים כסף מצרותיהם של אחרים, המעוותים את החוק כרצונם מצד שני, כל אלו נרקחו ע"י האחים כהן לסרט חריף ומשעשע.  ג'ורג' קלוני וקתרין זיטה-ג'ונס עושים עבודה נפלאה וגם בילי בוב ת'ורנטון בהופעה מחשמלת. ההומור מאוד ציני כאמור, לא משהו שמפיל מהכסא, אבל כן גורם למחשבות עמוקות. המסרים הכלולים בסרט, על היחסים בין המינים, על עולם המשפט, על בצע הכסף ועל החברה העשירה, מועברים בצורה חכמה כל כך. אני חושב שההומור המיוחד כל כך של האחים כהן, פשוט כל כך מתאים, דווקא לסרט לא רציני כמו זה. התוצאה היא פשוט נפלאה. אני לא יכול לחשוב על סרט בסגנון הזה שיצא יותר טוב. כנראה שצריך להיות האחים כהן, כדי לעשות סרט כזה.

הערה חשובה: זוהי ממש לא קומדיה קלילה שבאים וצוחקים כל רגע. ההומור מתוחכם מאוד, כזה שמעורר מחשבה ומצד שני התוצאה די קלילה, ממש לא סרט כבד כמו חלק מסרטי האחים כהן. התאימו את ציפיותיכם לפני הצפיה ותהנו בהרבה. הסרט שנון כל כך שלפעמים קשה לעקוב אחרי הדיאלוגים והבדיחות השזורות בכל רגע, הייתי רואה אותו שוב...

בקיצור, מקורי, משעשע, מלא חוכמה, ציני וסרקסטי, נפלא ! לא לפספס.

ציון: 9 מתוך 10    

המלצה על סרט - סוף הוליוודי

סרט של וודי אלן. תסריט בימוי ושחקן ראשי.

להלן המלצתי

שם הסרט: סוף הוליוודי Hollywood Ending

במאי: וודי אלן

שחקנים: וודי אלן, טיה ליאוני, טריט וויליאמס, דברה מאסינג, מארק ריידל

שנת הפקה: 2002

תקציר הסרט:

ואל ווקסמן (אלן) הוא במאי, שזכה כבר פעמיים באוסקר ומאז החיים שלו קצת חורקים והוא צמא לקאמבק. כשההזדמנות מגיעה ווקסמן מוצא עצמו נדחק לפינה – האם לעבוד בשביל אישתו לשעבר, אלי (ליאוני) שזרקה אותו בשביל מנהל הסטודיו (וויליאמס) האחראי על הסרט, או האם לוותר על הצ'אנס האחרון שלו ולמנוע היקשרות כואבת? באופן אבסורדי ואל, שהוא במאי נוירוטי ומוכה פאראנויה, לוקה בעיוורון חלקי במהלך העבודה על הסרט ונקלע לכסא הבמאי כשהוא אינו יכול לראות בכלל מה מתרחש לפניו.

דבר הפסיכופט:

סרט וודי אלני טיפוסי. כמו ברוב סרטיו של וודי אלן, הסרט שופע הומור ציני, הפעם מדובר גם בהומור עצמי חזק, על עצמו  ועל התעשייה ההוליוודית. דמות הבמאי העיוור, שמנסה לעשות סרט כדי להציל את הקריירה שלו ועובד עבור אישתו לשעבר ו"הגבר שגנב את אשתו", מאפשרת לוודי אלן לשחק דמות מורכבת. דמות שנעה בין מחוייבות לתפקיד, לבין לחץ לגבי הקריירה שלו, לבין היפוכונדריה מוקצנת לבין קנאה ותסכול מהעובדה שאשתו עזבה אותו עבור המעסיק החדש שלו. הסרט קליל ומשעשע ולכן מתאים לכולם, לא רק לחובבי וודי אלן. בקיצור, סרט חביב ומשעשע ששווה לראות.

ציון: 7.5 מתוך 10    

המלצה על סרט - לרכב על לוויתן

שמעתי על הסרט הזה רק דברים טובים ואתמול ראיתיו סוף סוף...

להלן המלצתי

שם הסרט: לרכב על לוויתן Whale Rider

במאית: ניקי קארו

שחקנים: קישה קסטל-יוז, ראווירי פאראטנה, ויקי יוטון, קליף קרטיס

שנת הפקה: 2002

ארץ הפקה: ניו-זילנד

תקציר הסרט:

אגדה מאורית מספרת על "פאיקיאה", רוכב הלוויתנים שהוביל את עמו ממולדתם אל עבר ביתם החדש בניו-זילנד. יום אחד, כך מאמינים, הוא יקום לתחייה וישיב את שבט צאצאיו למסלול של שגשוג. בכל דור יורש בן זכר את תואר "הצ'יף" ומוטל עליו לשמור על גחלת המסורת עד אשר ישוב פאיקיאה לחיות. אך רצף הדורות נשבר כאשר לצ'יף הנוכחי נולדים תאומים, הבן מת בלידה ורק הבת שורדת. סב המשפחה הנוקשה (ראווירי פאראטנה) מסרב לקבל את רוע הגזירה ושואף ללמד את אחד מילדי הכפר את דרכי המסורת עליהם הוא שומר מכל משמר. לפאי (קישה קסטל-יוז), נכדתו שנותרה בחיים, הוא נוטר טינה ומסרב לאפשר לה להשתתף בטקסי המסורת העתיקה.

דבר הפסיכופט:

סרט אווירה, עם נופים מדהימים שאינם נגמרים ומשחק נוגע ללב של ילדה קטנה. הסרט מביא ריחות ומנהגים עתיקי יומין של מסורת שונה ורחוקה. יש התייחסות, כמו בסרטים רבים, למעמד האישה. יש גם עיסוק רחב בקבעון של "זקני השבט" סביב המנהגים הישנים ואי הליכה קדימה, התנגדות למודרניזם. המשחק של הגיבורה, הנכדה הצעירה נפלא ומרגש, ללא ספק עושה את הסרט. לטעמי יש חסרון בסרט: הוא לקח עלילה חזקה ונתן לה טיפה להתמוסס בין כל העיסוק במנהגים ובין נופי הענק. עם זאת כנראה שעם נופים כאלו מהממים גם הבמאית התקשתה להתרכז בעלילה. בסה"כ סרט משכר חושים עם עלילה מרגשת. מומלץ בחום, בעיקר בגלל הילדה הקטנה (טוב נו, גם בגלל הנופים).

ציון: 7.5 מתוך 10    

המלצה על סרט - סיפורו של אנטואן פישר

הסרט הזה כבר שוכב אצלי מזה זמן מה, המלצה של חברים שכבר ראו אותו, גרמה לי לראותו. סרט בבימויו ובכיכובו של דנזל וושינגטון. סרטו הראשון של וושינגטון בתור במאי (והיחיד עד כה !)

להלן המלצתי

שם הסרט: סיפורו של אנטואן פישר Antwone Fisher

במאי: דנזל וושינגטון

שחקנים: דנזל וושינגטון, דרק לוק, ג'וי בריאנט

שנת הפקה: 2002

תקציר הסרט:

אנטואן פישר (לוק) הוא מלח בחיל הים הנמצא על סף הדחה מהחיל בגלל בעיות התנהגות. מפקדיו מורים לו להתראות עם הפסיכיאטר, ד"ר ג'רום דבנפורט (וושינגטון) שחופר יחד עם אנטואן בעברו הקשה. ג'רום ואנטואן יוצרים קשר של אב ובן ואנטואן מנסה למצוא את הכוח להתמודד עם העבר האלים, ההווה הבעייתי והעתיד המעורפל.

דבר הפסיכופט:

ללא ספק דנזל וושינגטון ממשיך את דרכו כשחקן גם כבמאי, לא מפתיע לאור העובדה שהוא גם משחק כאן. דרמה חזקה מאוד, משחק מהוקצע, חזק ומרגש וסיפור טוב המבוסס על סיפור אמיתי. כמו רוב סרטיו של וושינגטון, גם הסרט הזה מאוד תבניתי, עם נטייה קלה לקיטש, אך בלי כל ספק עושה את העבודה. הסרט נוגע ללב, מעניין, בנוי ומבויים היטב וגם המשחק של הגיבורים טוב מאוד. ללא ספק סרט שרבים מכם לא ראו וכדאי מאוד לראות. דרמה חזקה ונוגעת ללב המבוססת על סיפור אמיתי, כדאי מאוד לראות.

ציון: 8 מתוך 10