אי המלצה על סרט - דלת נסתרת

סרט שהגיע כבר לפני כ3 חודשים לבתי הקולנוע ועכשיו אפשר להשיגו גם בDVD מתורגם לאנגלית. דרמה אירוטית בכיכובם של קים בסינג'ר וג'ף ברידג'ס הותיקים.

להלן ביקורתי

שם הסרט: דלת נסתרת The Door in the Floor

במאי: טוד וויליאמס

שחקנים: קים בסינג'ר, ג'ף ברידג'ס, מימי רוג'רס, אל פאנינג, ג'ון פוסטר, ביז'ו פיליפס

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

הסרט מבוסס על ספרו של ג'ון אירווינג "A Widow for One Year". אירווינג, אחראי לרשימת רבי מכר ארוכה,  שחלקם עובדו לסרטים וכוללת גם את "תקנות בית השיכר" ו"העולם על פי גארפ". זוג בשנות הארבעים המאוחרות לחייהם חווים את האובדן הנורא מכל – מות שני בניהם הגדולים. הטרגדיה הגדולה פוגעת גם ביחסים שלהם והם מוצאים מפלט באיסט המפטון, ניו-יורק בבית גדול ושקט ליד החוף. הבעל, (ג'ף ברידג'ס) סופר וצייר שעבר מכתיבת רומנים לכתיבה ואיור של ספרי ילדים, מצליח למצוא נחמה ברישומי עירום ופלרטוט עם הדוגמנית שלו (מימי רוג'רס). האשה (קים בסינג'ר) שוקעת בדיכאון ומפתחת ניכור כלפי בעלה וכלפי בתם הקטנה (אל פנינג). בניסיון להקל עליה, הבעל מכניס לביתם עוזר צעיר (ג'ון פוסטר) שגורם לשינוי גם בחייהם ומשפיע על היחסים ביניהם.

דבר הפסיכופט:

הפעם נתחיל בתיאור הדברים הטובים בסרט. הסיפור, עוסק בתהליך נפשי עמוק שעוברת משפחה שאיבדה את שני בניה, בהחלט מדובר בסיפור שראוי לספרו ולא קל להעבירו. ג'ף ברידג'ס וקים בסינג'ר עושים את התפקידים הקשים מאוד, בצורה נפלאה. אי אפשר שלא להתרשם מהעובדה שקים בסינג'ר עדיין נראית נפלא, גם ממרום שנותיה. הילדה הקטנה אל לבית פנינג (אחותה של דקוטה), עושה גם היא תפקיד קשה לילדה בגילה. הדבר הנוסף שנעשה בצורה מיוחדת והוא החלק החזק בתסריט כולו, הוא הקשר של שם הסרט, "The Door in The Floor" לעלילה. מבלי לספר ולהרוס למי שטרם ראה, השם והקשר שלו לעלילה, מהווים בדיוק את תמצית הסיפור וזה נעשה בצורה מיוחדת וטובה. הטיפוסים השונים בסרט, ובראשם הבעל ואשתו כאמור, אך גם הנער (ג'ון פוסטר) שמשנה את חייהם ומימי רוג'רס בתפקיד מטורף ואקצנטרי במיוחד, גם הם מוסיפים עניין לסרט. חלקים בצורת ההתמודדות של הזוג עם אובדן בנם, גם הם מעניינים, אך בהם גם נמצאת הבעיה של הסרט, עליה אדבר בהמשך. עד כאן הדברים הטובים. הבעיה העיקרית של הסרט היא שהוא נמרח ומתיש. התהליך הנפשי שעוברות הדמויות, נשאר יותר מדי זמן באותה נקודה פחות או יותר וגם הקטעים הכביכול אירוטים, מוצגים בצורה מכנית מאוד, שאמנם מתאימה לעלילה, אך רק מוסיפה לתחושת המונוטוניות, שגם כך נמצאת שם. ברור שחלק מהמעבר האיטי הזה, בא כדי ליצור תחושת מציאות, שהרי תהליכים נפשיים עמוקים כל כך, לוקחים זמן. הבעיה היא, שיותר מדי דברים נשארים מתחת לפני השטח והסרט רק רומז עליהם ולא ממש מתעמת איתם. לטעמי זה לא רק מעיק ומתיש, זוהי גם סוג של בריחה. זה לא מספיק לטעמי להשאיר את הכל ברמזים. לסיכום, דרמה נפשית חזקה, עם משחק נפלא, דמויות מעניינות, אבל פספוס גדול בהעברת התהליך הנפשי, שגורם לסרט להפוף למתיש. מי שמכור לסוג כזה של סרטים, יכול לראותו, אבל אני הייתי ממליץ לוותר.

ציון: 4.5 מתוך 10  

המלצה על סרט - מריה הלבנה

סרט שהגיע לא מזמן לקולנוע ואפשר להשיגו גם בDVD בגרסא עם תרגום לאנגלית.

להלן המלצתי

שם הסרט: מריה הלבנה Maria Full of Grace

במאי: ג'ושוע מרסטון

שחקנים: קטלינה סנדינו מורנו, יני פאולה ווגה, חיולייד לופז, ג'ון אלכס טורו, פטריסיה ריי

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

דרמת חברתית שכבשה את פסטיבלי הקולנוע של סאנדנס, ברלין וירושלים. סרט העוקב אחרי בעיית הסמים בקולומביה, מהצד הפחות מוכר שלה, הצד של בלדריות הסמים הצעירות שמעבירות את הסמים לארה"ב בקיבתן. במרכז הסרט עומדת מריה אלוורז (קטלינה סנדינו מורנו), בת ה17. מריה שחושבת שהיא נכנסה להריון, מרגישה ברע ומאבדת את אבודתה בחממת הפרחים, בה היא עבדה הנסיון לעזור לפרנס את משפחתה. בגלל המצוקה הגדולה מריה מתפתית להצעה כספית גדולה במיוחד והופכת לבלדרית סמים. היא ועוד נשים צעירות שכמותה אמורות לבלוע חבילות רבות של קונדומים עם סמים בתוכם ולהעבירם לארה"ב. מלבד הסכנה להיתפס בדרך, תמיד יש גם סכנה שאחת החבילות תיקרע ותגרום למותן. הסרט הוא סיפורה של מריה וחברותיה, סיפור חברתי על נערות שנקלעו למצוקה והתפתו לעבודה מסוכנת זו.

דבר הפסיכופט:

דרמה חברתית שבאה לספר סיפור שלא עוסקים בו כמעט, של הצד התמים ומנוצל של בעיית הסמים בקולומביה. נערות ונשים צעירות שמתפתות לעבודה רווחית מאוד מצד אחד, עבודה שיכולה לחלץ אותן ממצוקתן ולתת להן חיים אחרים, טובים יותר, אך מצד שני מדובר בעבודה מסוכנת מאוד. הסיכוי להיתפס בידי משטרת הגבולות הוא מוחשי כל כך עד שהוא נלקח בחשבון כחלק מהסטטיסטיקה של המבריחים. אבל האיום הזה הוא החלק הפשוט, קיבה שמכניסים אליה כזו כמות של סמים בתוך קונדומים שמאיימים להיקרע בכל רגע, היא איום שנמצא שם כל הזמן באחורי המוח של הצעירות. לא בכדי כתבו בכרזת הסרט "מבוסס על 1000 סיפורים אמיתיים". הסרט אמנם מתמקד במריה, אך ברור שהיא רק מייצגת מצב חברתי בו העוני והסמים משתלטים על קולומביה. הסמים הופכים לייצוא מספר אחד ועוני הוא שמספק את כוח האדם הזמין, שלמרבה הזעזוע, כולל בעיקר נערות ונשים צעירות. אי אפשר להתעלם משמו של הסרט, ושוב אין מדובר בתרגום העברי העלוב, אלא בשם המקורי, "Maria Full of Grace". השם אינו מקרי בכלל, תעשו בעצמכם את החשבון: גיבורת הסרט, שמה מריה, היא מוצגת כסוג של קדושה מעונה והיא בהריון. אי אפשר להתעלם מהשימוש בסמלים דתיים בוטים כאלו לחידודו של המסר. אי אפשר להתעלם שבחרו להעצים את האימה בעובדה שנערה בהריון, היא זו שבולעת את הסמים ובה מתמקד הסרט. מבלי לגלות את הסיפור, הסרט עוקב אחרי מסעות ההברחה של הצעירות, אחרי רגעי האימה והפחד ואחרי קשיי ההתמודדות שלהן. סיפור אנושי ומטריד על גיבורה בעל כורחה כמו מריה. לצערי, למרות שהסרט מספר סיפור חשוב וכואב ומראה בצורה מוחשית מאוד את מה שעוברות הנערות, אין מספיק ירידה למה שמניע אותן ומה שעובר עליהן ובהכל מואשמות הנסיבות. לדעתי זוהי בריחה מהתמודדות של ממש עם השאלה החברתית החשובה הזו. מצד אחד יש תחושת מציאות חזקה ומצד שני חסר יותר עומק. השחקנית הראשית, קטלינה סנדינו מורנו, נפלאה בתפקיד הראשי ומציגה אישה חזקה, למרות גילה הצעיר ולמרות הסיטואציה שלכאורה די "נכפית" עליה. לסיכום, דרמה חברתית, חשובה ומרתקת, שבמרכזה עומד סיפור מרגש וסוחף ושחסרה רק את הירידה לעומק נפשותיהן של הגיבורות על מנת להפוך לטובה מאוד. סרט מומלץ לצפייה, אך אפשר להסתפק בצפייה בייתית.

ציון: 7.5 מתוך 10    

אי המלצה על סרט חדש - אושן 12, סיפור אכזבה

לפני כמה ימים ראיתי שוב את הסרט הראשון אושן 11. נזכרתי איזה סרט מתח משובח הוא היה, עם קצב, הומור שנון, שחקנים מצויינים ועלילה שוטפת ומפתיעה. סרט כזה בדרך כלל לא זוכה להמשך, אבל כנראה שלא התאפקו לאחד שוב את סוללת השחקנים המרשימה הזו. מן הסתם, אם כבר מחליטים לעשות סרט המשך, כל הסיכויים עומדים נגדו משום שסף הציפיות יהיה גבוה. הסרט הגיע שבוע שעבר לבתי הקולנוע בארץ ולווה ביחצנות מסיבית

להלן ביקורתי

שם הסרט: אושן שתיים עשרה Ocean's Twelve

במאי: סטיבן סודרברג

שחקנים: ג'ורג' קלוני, בראד פיט, ג'וליה רוברטס, קתרין זטה ג'ונס, אנדי גארסיה, דון צ'ידל, ברני מאק, אליוט גולד, קארל ריינר, קייסי אפלק, סקוט קאן, וינסנט קאסל

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

שלוש שנים לאחר שדני אושן (ג'ורג' קלוני) וחבורתו שדדו את שלושת בתי הקאזינו של טרי בנדיקט והחבורה כבר הספיקה להתיישב, מי יותר ומי פחות. טרי בנדיקט (אנדי גארסיה) מגלה שהם אלו שביצעו את השוד ועולה על עקבותיהם בזה אחר זה. הוא דורש לקבל את כל כספו כולל ריבית קצוצה גבוהה במיוחד, סכום שמצטבר לכדי כמעט 200 מיליון דולר, תוך שבועים או ש... .הקבוצה נאלצת לחפש במהרה שוד חדש, דבר לא פשוט כלל לאור העובדה שבארה"ב הם כבר די שרופים. הם מחליטים להשיג את הכסף ולחפש הזדמנות באירופה. החבורה כולה טסה לאמסטרדם, שם עליהם להתמודד עם הזמן שסוגר עליהם כמו גם עם איזבל להירי (קתרין זטה-ג'ונס) סוכנת בכירה במחלק הביון האירופאי שרודפת אחריהם. מהר מאוד החבורה נקלעת גם למאבק טריטוריה עם השודד האירופאי המפורסם שידוע רק בכינויו "שועל הלילה". האם גם הפעם תצא החבורה כשידה על העליונה ואילו מכשולים והפתעות נוספות מחכות להם?, כל זה בסרט...

דבר הפסיכופט:

סטיבן סודרברג לקח הימור גדול עם הסרט הזה. כבר בביקורת שלי על אושן 11, הזכרתי את העובדה שסרט שמגייסים אליו כל כך הרבה כוכבים מעורר חשד כאילו זה בא לחפות על סרט גרוע. על אחת כמה וכמה שאלה זו עולה, כאשר עושים סרט המשך. בסרט ההמשך, לא רק שחוזרים כל הכוכבים, אלא מגייסים עוד כמה כוכבים מפורסמים כמו קתרין זטה-ג'ונס ווינסנט קאסל. האם מנסים להתעלות בכמות הכוכבים על מנת לחפות על העובדה שפשוט אין מה לחדש פה? האם באמת צריך עוד כמה כוכבים או שעלילה טובה וחדה כמו הסרט הראשון הייתה מספיקה בהחלט?. אלו הן רק תהיות ששווה לתת עליהן את הדעת ואין להן כמובן תשובה ברורה.

הסרט אושן 12 מצליח שוב להפתיע עם כמה הפתעות במהלך הסרט ובעיקר עם היפתרות העלילה לקראת סוף הסרט. בדרך כלל סרט שוד נמדד בעיקר לפי יכולתו להפתיע, אבל הפעם זה פשוט אינו מספיק. ההומור השנון והעדין של הסרט הראשון והקצב המסחרר שלו, הוחלפו בסרט עייף ובהומור מתחכם שמתאים יותר לקומדיות נעורים מטופשות מאשר לסרטי עוקץ כדוגמת הסרט הזה. ההומור המוקצן ולמען האמת גם סיטואציות מופרכות למדי הופכים את הסרט לגרוטסקי יותר מאשר למתוחכם. חלקו הגדול של הסרט, כמעט עד סופו, מצליח בעיקר לשעמם (מלבד כמה הפתעות רגעיות) וזה פשוט לא מספיק שסוף הסרט הוא גאוני למדי.

אין ספק שהתחכום הגדול שהתסריט מפגין בסופו של הסרט (שאגב מעורר הבנה מחדש של כמה סיטואציות מהסרט, גם זה מוצלח), לא קיים שם לכל אורכו. עצם היכולת של הסרט להפתיע ולהיות מאוד מתוחכם בסופו, רק מעלה תהיות כיצד לא חידדו גם את שאר התסריט. כאשר מגיעים לחלק החד והטוב של הסרט, ממש לקראת סופו, כבר אין חשק או סבלנות וחבל.

חשוב לציין שיש בסרט הזה המון דברים מקביילים למאורעות מהסרט הראשון, יש המון קווי דמיון עלילתיים ובהחלט שווה לראות את הסרט הראשון, סמוך לצפייה בסרט השני. בגלל שהתסריט של רוב הסרט אינו מתוחכם ואינו בנוי על הומור שנון ומחוות קטנות, אין גם יותר מדי ערך מוסף לכוכבים הגדולים, בניגוד לסרט הראשון בו ציינתי את הכוכבים כחלק חשוב בהצלחתו. הפעם נראה, כי העמיסו את הסרט בכוכבים בכדי למשוך קהל, אך לא סיפקו את הסחורה. אגב במאמר מוסגר, סביר להניח שלמרות כל הביקורות השליליות הקהל ינהר לסרט הזה.

לסיכום, סרט עוקץ שאמנם מצליח להפתיע, אמנם כולל סוף שמעורר מחשבה לאחור ובנוי בצורה גאונית, אך כל זה לא מחפה על שעמום רב לאורכו של הסרט, על איבוד העוקץ האמיתי מהסרט הראשון בדוגמת הקצב המהיר וההומור השנון שפשוט אינם קיימים פה. ללא ספק פספוס. עדיף לוותר וגג לחכות להגעתו לספריות הDVD. בינתיים קחו את הסרט "הג'וב האיטלקי", עדיף לראותו בפעם ה10 מאשר לראות את הסרט הזה...

ציון: 5 מתוך 10  

המלצה על סרט - אושן 11

לא, לא התבלבלתי. זו ביקורת לסרט הראשון ולא לסרט החדש אושן 12. אתם בטח יכולים להבין שזו ביקורת תזכורת לקראת הצפייה הממש ממש קרובה בסרט השני (וכן, שמעתי שיש עליו הרבה ביקורות רעות...).

להלן המלצתי

שם הסרט: אושן 11 Ocean's Eleven

במאי: סטיבן סודרברג

שחקנים: ג'ורג' קלוני, מאט דיימון, אנדי גארסיה, בראד פיט, ג'וליה רוברטס, ברני מאק, אליוט גולד, קייסי אפלק, סקוט קאן, קארל ריינר , דון צ'ידל

שנת הפקה: 2001

תקציר הסרט:

דני אושן (ג'ורג' קלוני) רק משתחרר על תנאי מהכלא, בו הוא ישב על מעשי שוד וכבר הוא מתכנן מכה גדולה במיוחד, כזו שלא נראתה מעולם. בתי הקזינו של לאס וגאס תמיד היו יעד זוהר במיוחד ועשיר במיוחד לשודדים, אך אף אחד לא הצליח מעולם לשדוד אותם. דני אושן אינו מסתפק בקזינו אחד, אלא מתעתד לשדוד שלושה בתי קזינו שכולם שייכים לטרי בנדיקט הקשוח (אנדי גארסיה). הוא מעלה את הרעיון בפני חברו הטוב ביותר ראסטי (בראד פיט) שעל הסף בטוח שהוא השתגע. אחרי שכנוע קל, הם מחליטים לאסוף צוות של 11 איש ולהשיג מימון לשוד הגדול אותו הם מתכננים, שאמור להערך ביום בו יש קרב אגרוף גדול והשלל בכספות יהיה כ150 מיליון דולר. הצוות אותו דני אוסף כולל אקרובט סיני, כייס (מאט דיימון), איש מחשבים והאזנות, דילר (ברני מאק), מומחה חבלה ועוד.  העניינים נהיים מורכבים ביותר כאשר הצוות מגלה שטס (ג'וליה רוברטס) אשתו לשעבר של דני, יוצאת עם טרי בנדיקט, אותו הם עומדים לשדוד. הסרט עוקב אחרי נסיון השוד הגדול. כיצד זה ייגמר, תאלצו לראות בסרט.

דבר הפסיכופט:

הבמאי סטיבן סודרברג, התפרסם מאוד לאחר צאת סרטו "סקס שקרים ווידאוטייפ" ב1989. שנה לפני הסרט הנוכחי הוא הוציא שני סרטים מצליחים, "ארין ברוקוביץ" ו"טראפיק", שזיכו אותו במועמדות כפולה לאוסקר הבמאי הטוב ביותר בשנת 2001 ואף בזכייה בתואר זה על הסרט "טראפיק". הסרט "אושן 11" הוא סרט עוקץ אופייני מאוד, שנראה כי מטרתו העיקרית או יותר נכון ה"חידוש" היחסי שלו הוא הנסיון לעשות סרט עוקץ גדול יותר, נוצץ יותר ובמיוחד עטור כוכבים. סרטי עוקץ נבחנים בראשו בראשונה על פי יכולתם להפתיע. השוד שעומד במרכזו של הסרט הזה מצליח להפתיע ולהיות מתוחכם ומסקרן. העלילה כולה מתובלת בהומור מאוד עדין ושנון ומבוסס מאוד על מחוות קטנות. בזמן הצפייה בסרט, התרשמתי מאוד מהמשחק של הקאסט המרשים, שהצליחו כל אחד ואחד מהם לצייר דמות מיוחדת ומשעשעת בפני עצמה. אין ספק שהמון מההומור של הסרט וגם הקצב המאוד מהיר שלו, לא היו עובדים ללא אותו קאסט מרשים. בהחלט ניתן לזקוף את ההצלחה הזו לבמאי סטיבן סודרברג שמצליח להוציא מהשחקנים שלו כל כך הרבה. יש נטייה להתייחס לחשדנות לסרטים שהעמיסו אותם בכוכבים, יש תחושה לפעמים שזה בא לחפות על עלילה משעממת או משהו דומה. כפי שכבר שציינתי, בסרט הזה, הכוכבים הופכים את הסרט להרבה יותר מוצלח, למרות שגם לתסריט שלו יש חלק חשוב בהצלחה. לסיכום, זהו אחד מסרטי השוד המוצלחים שנעשו. הוא מצליח להפתיע, הוא מאוד קצבי, הוא מצליח להחזיק את הצופים במתח עד השניה האחרונה, הוא מלא ברעיונות חדשניים ומוצלחים והעובדה שהעלילה כולה מתובלת בהומור משלימה את החבילה בצורה מעולה. מומלץ בחום.

ציון: 8 מתוך 10    

המלצה על סרט חדש - הכלה הסורית

סרט ישראלי חדש בבימוי של ערן ריקליס. הסרט הגיע לבתי הקולנוע לפני כשבוע.

להלן המלצתי

שם הסרט: הכלה הסורית The Syrian Bride

במאי: ערן ריקליס

שחקנים: מכרם חורי, קלרה חורי, היאם עבאס, אשרף ברהום, איאד שיתי, אוולין קפלון, אורי גבריאל, אלון דהאן, רוברט הניג, מרלן בג'אלי, עדנאן טראבשה, דיראר סלימאן, רנין בולוס

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

יום חתונתה של מונה הוא היום העצוב ביותר בחייה. היא יודעת שברגע שתינשא לכוכב הטלוויזיה הסורי טלאל ותעבור את הגבול בין ישראל לסוריה בכדי לחיות איתו בדמשק, לא תוכל יותר לחזור לעולם לביתה ומשפחתה במג'דל שמס, הכפר הדרוזי הגדול ביותר ברמת הגולן. הסרט מספר את סיפורם של המשפחות הדרוזיות, שחצויות לשניים ע"י הגבול בין ישראל וסוריה. חלק מהמשפחה חי בישראל וחלקה השני בסוריה. המשפחות מנסות לשמור על קשר, למרות המצב הבלתי אפשרי שנוצר. ערן ריקליס מביא לנו את סיפורם של מונה ומשפחתה כסמל למצב בו חיות המון משפחות דרוזיות. בתוך המצב הבלתי אפשרי הזה משולבים הרבה כוחות מנוגדים כמו השלטון הישראלי והסורי, האו"ם, משטרת ישראל, אנשי הדת הדרוזיים ועוד. אי אפשר לעסוק בחתונה דרוזית ובחברה הדרוזית מבלי להעלות גם שאלות הקשורות במעמד האישה ובחברה הדרוזית השמרנית, נושאים שעוברים כחוט השני במהלך כל ההתרחשויות בסרט. מול כל הכוחות וההתרחשויות מתחת לפני השטח, המשפחה בסה"כ מנסה לעבור את יום החתונה בשלום ולהיפרד ממונה.

דבר הפסיכופט:

ערן ריקליס, שכבר קנה לעצמו שם בסרטים כמו "גמר גביע", "זוהר", "צומת וולקן" ו"פיתוי" ואף אחראי על הדרמה החברתית הטלוויזיונית, "המשאית", חוזר עם סרט חדש, העוסק גם הוא בשאלה חברתית. גיבורי הסרט הם דרוזים ממג'דל שאמס שבתעודת הזהות שלהם כתוב בסעיף האזרחות, "לא ברורה". הם חיים בגולן ורואים בו את ביתם, אבל גם חושבים בחלקם, שישראל צריכה להחזיר את הגולן לסוריה. המשפחות שלהם מחולקות בין ישראל וסוריה ונאלצות לתקשר זו עם זו עם מגאפונים משני צידי הגבול. המצב הבלתי אפשרי הזה, הוא תמציתו של הסרט. ערן ריקליס בחר לעשות סרט אנושי שמנסה לעזור לנו להיות רגישים למצב הבלתי אפשרי הזה. סרט כזה יכול להפוך על נקלה לפוליטי, אבל ערן ריקליס מצליח להימנע מאמירות פוליטיות ובעזרת כל הדמויות השונות והמגוונות, עוסק בשאלה החברתית המסובכת הזו, כאשר הגורם המרכזי הוא האנושיות. הסרט פונה היטב לאנושיות של הצופים ומגיש להם את השאלה החברתית השנויה במחלוקת הזו, תוך הליכה דקה על הגבול (תרתי משמע) ובעיקר תוך הימנעות מאמירה נוקבת וברורה כלשהי. הסרט אמנם מציג גישה אמפתית למצבם של הדרוזים וחלק מהגורמים האחרים מוצגים כקשים ורעים, אך זה אינו מודגש ובעיקר נעשה מתוך הבנה למצב הבלתי אפשרי בו הם נמצאים. רוב הגורמים האחרים נקרעים בין הצורך לעשות את עבודתם נאמנה ובין האנושיות הבסיסית שמצבים כאלו מעוררים, שעלולים להיות מנוגדים. אני מאמין שבגלל זה הסרט כל כך מרגש ואפקטיבי, בגלל היכולת שלו לשמור על אובייקטיביות ולהשאיר את כל החשיבה וגיבוש הדעה לצופים. הסרט מעלה המון נקודות למחשבה, על יחסי הורים ובנים, על השמרנות של החברה דרוזית, על היחס לדת, על היחס לישראל וסוריה, על מעורבות האו"ם במצב שנוצר ובנוסף מתייחס בצורה רחבה ליחס לאישה ולאישה הדרוזית המודרנית. למרות שמדובר בהמון נקודות כבדות משקל הסרט אינו כבד משום שהוא מתבל אותן בהמון הומור, בעזרת דמויות מגוונות ומלאות הומור כמו אלון דהן בתפקיד צלם החתונות או האח מרואן, הסוחר רודף הנשים. ערן ריקליס יצר פה סרט מרשים מאוד, הן מבחינת העבודה המוקפדת מאוד עם השחקנים והן מבחינת הויזואליה המוקפדת והיפה של הסרט. הצילום המוקפד ועוצר הנשימה של הסרט עוזר מאוד לרושם שהוא משאיר. לסיכום, דרמה אנושית ומורכבת על החיים בחברה הדרוזית ובפרט על המשפחות שנקרעות בין ישראל וסוריה. סרט שיש בו הכל, דרמה, שאלות חברתיות, עיסוק במעמד האישה, הומור ועוד. סרט שישאיר לכם המון חומר למחשבה ויגרום לכם להתרגש, לצחוק ובעיקר יחמם את לבכם ויעורר את האנושיות שבכל אחד ואחד ממכם. מומלץ בחום.

ציון: 8 מתוך 10    

אי המלצה על סרט - מת על ההספד

קומדיה חדשה למדי, שהגיעה בDVD מתורגם לעברית.

להלן ביקורתי

שם הסרט: מת על ההספד Eulogy

במאי: מייקל קלנסי

שחקנים: פמקה ג'נסן, ריי רומנו, דברה ווינגר, האנק עזריה, ריפ טורן, קלי פרסטון, גלן הדלי, פייפר לורי, זואי דשנל

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

קומדיה שחורה על שלושה דורות של משפחה נפגשים בהלוויה של אבי המשפחה. משפחה שהיא צרוף של דמויות מוזרות מכל הסוגים. אחד הבנים סקיפ (ריי רומנו)הוא חרמן חסר תקנה, השני דניאל (האנק עזריה), הוא שחקן כושל שהתדרדר לסרטי פורנו, לוסי (קלי פרסטון) אחותם הלסבית מגיעה עם ארוסתה (פמקה ג'נסן) וזוכה לביקורת ממשפחתה צרת האופקים ואילו אליס(דברה ווינגר), האחות השלישית ששולטת במשפחתה עד כדי כך שהם מעדיפים לברוח ולשתוק רוב הזמן. אם המשפחה האלמנה שרלוט (פייפר לורי) מתקשה להתמודד עם המצב החדש שנוצר. במקום עצב וגעגועים המפגש מוליד שורת מצבים מבדחים ומטורפים. עם כל הטרוף מנסה להתמודד קייט (זואי דשנל), בתו של דניאל, שמקבלת את המשימה לכתוב את ההספד.

דבר הפסיכופט:

הפעם יש לי רק כמה הערות, כי למען האמת יותר מזה לא מגיע לסרט הזה:

1. מת על המתרגמים האלו שבוחרים שמות מאגניבים וחושבים שזה מה זה מתוחכם...

2. סוללת שחקנים מכובדת (וריי רומנו, שלמען האמת אינו מצליח להצחיק גם ביום בו השמש זורחת לו על המקום שלא ראה שמש מעולם), מה בדיוק הם חשבו לעצמם ?

3. יותר מכל, בזמן הצפייה, הרגשתי שבא לי למות מרוב שעמום... או לפחות להירדם כבר ולזכות בגאולה.

4. כנראה שתמצאו את עצמכם בוהים בפמקה ג'נסן היפהפיה, יותר מאשר מתעמקים בעלילה השחורה משחור.

לסיכום, חבל לכם על הזמן, להתרחק כמו מאש.

ציון: 1.5 מתוך 10